זהר

קמד) ות"ח, הוא הבל, הוא קלא. מה בין האי להאי. הבל קאים בחילא, למיפק קלא. קלא ממש קאים בקיומה לאפקא מלה. וההוא הבל דהוה אחסנתיה דאבוי קרייה הבל, ומניה חזא כל מה דחזא. ואע"ג דסיועין סגיאין מעילא אחרנין הוו ליה, ולאשתמודעא מלה, אמר בימי הבלי. דמלה דא מתמן אתא.

פירוש הסולם

קמד) ות"ח הוא הבל וכו': ובוא וראה, הוא הבל הוא קול, מה ההפרש בין זה לזה. הבל, עומד בכח שיצא ממנו קול, אבל קול ממש, עומד בקיומו שיצא ממנו מלה. והבל ההוא שהיה נחלתו מאביו, נקרא הבל, וממנו היה כל מה שראה שלמה, ואע"פ שהיה לו תמיכה רבה מלמעלה ממדרגות אחרות. ובכדי להודיע הדבר, אמר, בימי הבלי להודיע שמלה זו באה משם.
ביאור הדברים. ענין הבל, כבר נתבאר היטב לעיל (ויצא דף ז' ד"ה בכדי) ומשם תדרשנו. שה"ס הארת קו שמאל דבינה שנסתם ונחרב מפאת המחלוקת עם הקו ימין דבינה, ויצאה הארתו לחוץ ונעשה הבל. עש"ה. וז"ש, והוא הבל דנפיק מפומא, שיוצא מפנימיות המדרגה לחוץ, והאור נעשה הבל. וכשזו"ן הם בג"ר דקטנות, שנקראו אז תנוקות של בית רבן (כנ"ל בהקדמת ספר הזהר דף ו' ד"ה ואלמלא ע"ש) הם מקבלים הארת קו שמאל דבינה הזו, וגם הארתם יצא לחוץ מפיהם ונעשה הבל. וז"ש אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תנוקות של בית רבן. כי אח"כ לעת גדלות כשזו"ן נקראים אפי רברבי, הנה כל מדת החכמה שבהם הוא מהבל הזה שהוציאו מפיהם בעודם שהיו אפי זוטרי (כמ"ש בהקסה"ז דף ו' ד"ה ואלמלא) ע"ש. וכיון שאין קיום לעולם רק בהארת החכמה, נמצא שהעולם מתקיים על הבל שלהם. וז"ש ואנון נטורי עלמא ונטורא קרתא, כי הארת החכמה שומרת העולם מן הקליפות והמזיקים. אמנם ההבל במקום יציאתו, שהוא בקו שמאל דבינה, הוא הבל שאין בו כלום אלא חורבן, רק אח"כ כשז"א עולה לבינה בסוד קו האמצעי ומכריע ועושה שלום בין הקוין ימין ושמאל ומיחדם זב"ז, אז חוזר ההבל להיות אור, ויוצאים ג' קוין חכמה בינה דעת, בבינה. ואז נולד ז"א במוחין דגדלות מן הבינה, כי כל מה שגורם התחתון בעליון זוכה בו גם התחתון. וכיון שלולא ז"א, הנקרא קול, שהכריע בין הקוין דבינה, והוציא בה חב"ד, היתה נשארת הבינה בסוד המחלוקת, ואורה היה נשאר בבחינת הבל, לפיכך זכה גם ז"א בג' מוחין חב"ד. שז"ס תלת נפקי מחד חד בתלת קיימא (ב"א אות שס"ג) נמצא שז"א נולד מתוך ההבל הזה דבינה שהחזירו לאור. וז"ש, הבל, קאים בחילא למיפק קלא, שהבל דבינה יש בה בכח להוציא ולהוליד הקול, שהוא ז"א, דהיינו אחרי שעולה בסוד מ"ן ומכריע ומחזיר ההבל לאור. קלא ממש, קאים בקיומא, אבל הז"א שנקרא קול, הוא כבר עומד במוחין דחב"ד הנקרא קיום, לאפקא מלה, להוציא הדבור, שהוא הנוקבא, ונעשה היחוד של קול ודבור, שהוא יחוד השלם דפב"פ.
וז"ש וההוא הבל דהוה אחסנתיה דאבוי, משום שהקול, שהוא ז"א, נולד מבינה, כנ"ל, ע"כ נחשבת הבינה לאבא ואמא של הקול, מחמת שהקול זכה בהבל ההיא, כמו בן היורש את אביו ואמו, שהרי באמת אין לז"א שום חלק במוחין דבינה, אלא משום הכרעתו את הקוין שלה, זכה וירש המוחין ההם מהם. אמנם ההבל אינו אלא קו שמאל דבינה כמבואר, וז"א ירש כל הג' קוין ממנה שהם חב"ד. וז"ש, ואע"ג דסיועין סגיאין מעילא אחרנין הוו ליה, דהיינו גם מב' הקוין האחרים. אלא ולאשתמודעא מלה אמר, בימי הבלי, דהיינו החכמה הנמשכת על ידי הדעת הנבחנת לאשתמודע, היא שבאה רק מן ההבל בלבד. ועל חכמה זו הזכיר, בימי הבלי.