זהר

קמד) ויגע בכף ירכו, כד אתא לגבי דיעקב, נטל תוקפא מההוא פנות ערב, בדינא תקיפא, ויעקב הוה אתכליל ביה, ולא יכיל ליה, וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו, נטל תוקפא דדינא מתמן, בגין דירכא איהו לבר מגופא, דיעקב גופא הוה, וגופיה הוה כליל ברזא דתרין דרגין, ברזא דאקרי אדם. כיון דנטל תוקפא לבר מגופא, מיד ותקע כף ירך יעקב.

פירוש הסולם

קמד) ​ויגע בכף ירכו, כד אתא לגבי דיעקב נטל תוקפא מההוא פנות ערב בדינא תקיפא: חוזר לבאר הדברים הנ"ל ביתר ביאור. ואומר, כי הכתוב ויגע בכף ירכו, פירושו, כשבא שרו של עשו, ליעקב, לקח יעקב התחזקות מאותו פנות ערב, (כנ"ל באות קמ"א) שה"ס נקודת השורק וקו שמאל, בתקונו של יצחק, בתוקף הדין כנ"ל. ויעקב הוה אתכליל ביה ולא יכיל ליה, ויעקב היה נכלל בו בקו שמאל, וע"כ לא יכול לו. וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו נטל תוקפא דדינא מתמן, וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו, ולקח יעקב התחזקות משם. כלומר כשהמלאך נגע בכף ירכו, בהתאבקותו עם יעקב, כדי להפילו, לקח יעקב כח וחיזוק מאותו הירך, בכדי לדחות להמלאך משם בכח אותו תוקף הדין שיש בקו שמאל שלמעלה מחזה, ולפיכך ותקע כף ירך יעקב, דהיינו שהמלאך נתגבר עליו. ומפרש הטעם בגין דירכא איהו לבר מגופא, משום שהירך הוא מחוץ להגוף, דיעקב גופא הוה, וגופיה הוה כליל ברזא דתרין דרגין ברזא דאקרי אדם, כי יעקב הוא ספירת תפארת המכונה גוף, וגופו זה היה כלול בסוד ב' המדרגות שהם, דכר ונוקבא, בסוד שהוא נקרא אדם. כי אדם כלול דכר ונוקבא, (כנ"ל באות פ"ב) פירוש כי מחזה ולמעלה יש שם פני אדם בשלמות, וע"כ לא יכול לו המלאך, כיון דנטל תוקפא לבר מגופא, מיד ותקע כף ירך יעקב. וכיון שיעקב לקח חיזוק, מבחינת מחזה ולמטה, שהוא מחוץ לגוף שלו, מיד ותקע כף ירך יעקב. פירוש, אחר שנגע המלאך בהבחינה שמחזה ולמטה, שלא היה יכול להתתקן בזווג העליון, מפני שחסר בו פני אדם, וכל תקונו היה אז בסו"ה ואחוריהם ביתה, אבל אחר שיעקב היה רוצה להמשיך משם כח כלפי המלאך, נגלה תכף החסרון פני אדם אשר שם, ומכח גילוי חסרון הזה נאחז המלאך בו ותקע כף ירך יעקב.