זהר

קמג) רקיעא תליתאה, ההיא צלותא סלקא ומטי לההוא רקיעא, ותמן ההוא ממנא דאקרי גדרי"ה, ועמיה כמה סרכין וכמה ממנן. ואיהו משמש ג' זמנין ביומא, לקבל חד שרביטא דזיהרא דנפיק, סליק ונחית ולא קיימא באתר חד, והאי איהו שרביטא דנטיל ג' זמנין ואתגניז. וכד צלותא סלקא, נחית ההוא שרביטא, וסגיד קמי ההוא צלותא, ואקרי האי רקיעא, רקיעא דשרביטא.

פירוש הסולם

קמג) רקיעא תליתאה וכו': רקיע השלישי, שהוא נצח והוד דעשיה, תפלה ההיא עולה ומגיע לרקיע ההוא. ושם יש ממונה ההוא שנקרא גדרי"ה, ועמו כמה שרים וכמה ממונים. והוא משמש ג' פעמים ביום, דהיינו בשעת נסיעת ג' קוין למעלה באצילות, כנגד שרביט אחד של אור היוצא, עולה ויורד ואינו עומד על מקום אחד. דהיינו שכונתו להמשיך הארת החכמה שבשמאל, המכונה שרביט של אור. כי המלה מורכבת מן שתים, דהיינו, שר ביט, אשר שר הוא ראיה, מלשון ישר על אנשים (איוב ל"ג) וכן ביט היא ראיה מלשון הבטה. והארת החכמה נק' ראיה. וזהו השרביט הנוסע ג' פעמים ונגנז. כי אין החכמה נגלית רק בשעת נסיעת ג' קוין בג' דוכתי, חולם, שורק, חירק. (כנ"ל בשלח ל"ט ד"ה וג' ע"ש) וככלות הנסיעה תיכף נגנזת. וכשהתפלה עולה, שהיא בחינת קו האמצעי הנושאת מסך דחירק, (כנ"ל אות ק"ל בסולם ע"ש) יורד השרביט, שהוא הארת השמאל, ומשתהוה לפני התפלה הזו. דהיינו שמרכין ראשו, שפירושו שמעלים הג"ר שלו הנק' ראש. כי קו האמצעי ממעט את השמאל מג"ר ע"י מסך דחירק. (כנ"ל לך י"ג ד"ה ונתבאר) ורקיע הזה השלישי, שהוא נצח והוד דעשיה, נקרא רקיע השרביט. על שם השרביט הפועל בו.