זהר

קמג) על ירכו, ירכו כתיב ולא ירכיו, דא דרגא רביעאה, דלא אתנבי בר נש מתמן, עד דאתא שמואל, ועליה כתיב וגם נצח ישראל וגו', כדין אתקן, דהוה חלשא מכד אסתכן יעקב אבינו בממנא דעשו.

פירוש הסולם

קמג) על ירכו, ירכו כתיב ולא ירכיו, דא דרגא רביעאה, דלא אתנבי בר נש מתמן עד דאתא שמואל: בהכתוב על ירכו, כתוב ירכו, לשון יחיד, ולא ירכיו, לשון רבים, וזה יורה שהוא מדרגה רביעית, דהיינו נצח, שאיש לא התנבא משם עד שבא שמואל, ועליה כתיב ​גם נצח ישראל וגו' ועליו כתוב גם נצח ישראל לא ישקר וגו'. כדין אתקן דהוה חלשא מכד אסתכן יעקב אבינו בממנא דעשו, אז נתתקן הנצח, שהיה חלש מעת שנסתכן יעקב על ידי המלאך, הממונה של עשו.
פירוש כי הוקשה לו לפי מה שנתבאר, שענין צולע על ירכו נמשך ממיעוט הג"ר, כנ"ל בדיבור הסמוך, א"כ הרי זה נוגע לב' הירכים והיה הכתוב צריך לומר, והוא צולע על ירכיו, שהם נצח והוד המכונים ב' ירכין. ואומר שהוא באמת רק ירך אחד, דהיינו נצח מדרגה רביעית אלא שהוא כולל ב' הירכין נצח והוד. והטעם הוא כי עד הזמן ההוא עוד לא נתתקן בתיקון קוין, אלא מחזה ולמעלה דז"א בלבד, שהוא חג"ת, ועוד לא נתתקן המחזה ולמטה כלום, דהיינו הנה"י, כי היה חסר שם פני אדם (כנ"ל דף פ"ה ד"ה ומניה) ולפיכך נבחן, שעוד אין בהם מבחי' ימין כלום ונצח והוד נחשבו לבחינת שמאל, ולמדרגה אחת, וע"כ אינו אומר הכתוב והוא צולע על ירכיו, כי עוד שניהם ירך אחד וספירה אחת, ואומר שהוא ספירת נצח, ולא הוד, והוא מטעם, כי בכלים נבחן שהעליונים נגדלים תחילה, וא"כ כל עוד ששני הירכין נחשבים לאחד הם נבחנים לנצח, להיותו העליון אל ספירת ההוד, וע"כ הוא נגדל וניכר קודם להוד. וע"כ אומר דא דרגא רביעאה, כי עוד לא נגלה שם מדרגה חמישית שהוא הוד, וא"כ הוא בהכרח ספי' הנצח. אמנם נתבאר (לעיל דף פ"ו ד"ה אמנם) שהתיקון שמחזה ולמטה הוא, לעלות ולהכלל בפני אדם שבזווג העליון, עש"ה. והנה תיקון זה לא נעשה אלא בימי שמואל, וז"ש דלא אתנבי בר נש מתמן עד דאתא שמואל, ועליה כתיב וגם נצח ישראל וגו', כי אז נברר הנצח לבחינת ימין, ולמדרגה ד', וההוד לבחינת שמאל, ולמדרגה אחרת מהנצח, דהיינו מדרגה החמישית דכלים, שהיא הוד.