תוכן

קמג) בראשית: ר' חייא ור' יוסי הוו אזלי בארחא, כד מטו לחד בי חקל, אמר ליה ר' חייא לר' יוסי, הא דאמריתו ברא שית, ודאי הכי הוא, בגין דשית יומין עלאין גבי אורייתא, ולא יתיר, אחרנין סתימין אינון. הכונה היא, כי למעלה אמר, כי בראשית היא חכמה שבז"א, שבה נחקקו השש קצוות דבינה, ולא הג' עליונות, כי נעלמו ממנה מאד, וזמ"ש, בגין דשית יומין עלאין גבי אורייתא, ולא יתיר, כי בז"א שהוא אורייתא, נכנסו שש קצוות עליונות שבבינה אימא עלאה, ולא יתיר כדפרישית לעיל, כי ג' עליונות שבבינה, נעלמו מאד, ולא נתלבשו בז"א, כי לא היה יכול לקבל האור הרב ההוא, ולפיכך נסתמו ממנו. וזמ"ש אחרנין סתימין אינון, אבל חמינן גו סטרי בראשית דאמר הכי כו' לפי שהם פירשו מלת בראשית, על שש קצוות הנחקקות תוך חכמה שבז"א. האמנם התם גו סטרי בראשית, מפרש לה בדעת עליון דמיחד לאו"א, ומזווג לון, ואמר הכי. גליפו אגליף, שנחקק ונשרש ונתגלה בכל חלקיו, ובו' קצוותיו, ההוא סתימאה קדישא, שהוא אימא עלאה, בתוך מעוי של אחד נעלם וטמון, שהוא המוח הסתום שנתגלה ממנו נקודה, שהוא יו"ד, וזהו דנקיד בנקודה. וההיא נקודה נעוצה בו, ולא תפרד ממנו, כי הוא נעוץ בה, והיא נעוצה בו. וזמ"ש בנקודה דנעוץ כו'. ועוד כי הנקודה ההיא נעוצה חד טמירא מלמעלה למטה עד סוף הבנין. כי כולם בחכמה עשית, וז"ש דנקיד בנקודה דנעיץ ואחד טמירא והוא הנכון. והענין הוא, כי אימא עלאה, נחקקה תחילה בתוך הדעת שבחד טמירא, כי מעוי, הם סוד הדעת שהוא מלגאו, דמלייא לאדרין ואכסדראין, כד"א ובדעת חדרים ימלאון. ושם נחקקה ונתגלית אימא עלאה, גילוי ניכר, כי שם נשרשה בכל חלקיה וקצוותיה. וז"ש, אם אין דעת אין בינה, כי בינה שהיא אימא עלאה, בדעת עליון שבחכמה הקדומה נשרשה ונחקקה ונתגלית. ודע, כי בחכמה הקדומה היתה בינה כלולה בתוכה, והיא והחכמה הקדומה הכל דבר אחד זו בתוך זו. ולזה אמר, גו מעוי, תוך דעת תחתון שבחכמה הקדומה. ואח"כ ברדתה למטה, נבדלו, ונמצאו שנים: חכמה, אב. בינה, אם כנזכר באדרא זוטא בדף ר"ץ ע"א, והם אבא ואימא. ואח"כ ירדו עוד, ונעשו תרין מוחין דזעיר אפין, חד, מוחא דאתפלג לל"ב שבילין וחד מוחא דאתפלג לחמשין תרעין, כנזכר באדרא רבא וזוטא. וכמו שבז"א, היא בינה מחוצה לה דעת, היא מלגאו, ודעת מלבר כן בחכמה הקדומה אתגליפת בינה גו מיעוי בתוך הדעת, היא מלגאו, והוא מלבר, כדפרשית. וז"ש ההוא גליפו אגליף וטמיר ביה כו' ומ"מ לא נתגלית בינה בחכמה הקדומה למעלה, אצל המוח בדעת עליון שבה, אלא למטה בדעת תחתון שבחכמה הקדומה, סוד מיעוי, שהוא הדעת, ו' קצוות הנקרא נשמת ת"ת שבחכמה הקדומה, והבן כל זה. וכאשר יצתה אימא עלאה בינה לחוץ, יצתה מתלבשת בסוד המעיים העליונים, ונגנזה בתוך הדעת שבאבא, שהוא המפתח. דאבא ואימא לא מתפרשן דא מן דא. ומשם ירדה לבינה שבז"א, ונתלבשה בדעת שבה. והנה המעים העליונים, הם הם דעת שבאבא, והם הם דעת שבבינה בז"א, כי משם נמשכו כל הדעות.