חיפוש בספרים
חיפוש לפי שם מאמר או כותרת

אות קמג

זהר

קמג) יהי מארת, דא סיהרא. ברקיע השמים, דא שמשא. ותרוויהו בכללא חדא לאזדווגא, לאנהרא עלמין לעילא ותתא, משמע דכתיב על הארץ, ולא כתיב בארץ, דמשמע לעילא ותתא. חושבן דכולא בסיהרא הוא.

פירוש הסולם

קמג) יהי מארת דא וכו': יהי מארת, היינו הלבנה, שהיא המלכות. ברקיע השמים, היא השמש, שהוא ז"א. ושניהם, כללם הכתוב בכלל אחד, שנאמר, יהי מארת ברקיע השמים, שיזדווגו ויאירו העולמות, למעלה ולמטה. זה משמע משכתוב, על הארץ, ולא כתוב, בארץ. שזה משמע למעלה ולמטה. כי חשבון הכל הוא בלבנה.
פירוש. ז"א ה"ס חסדים המכוסים מחכמה, חוץ מבשעת הזווג עם המלכות, שאז ממשיך חכמה בשביל המלבות, וז"א מרויח אז הארת חכמה בשבילה. וז"ש, לאזדווגא לאנהרא עלמין לעילא ותתא. שאע"פ שהזווג הוא, כדי שז"א שהוא עולם העליון ישפיע להמלכות שהיא עולם התחתון, עכ"ז, גם ז"א עצמו שהוא למעלה ג"כ מאיר ביותר מכח הזווג. וז"ש, לאנהרא עלמין לעילא ותתא. דהיינו בעולם העליון שהוא ז"א ובעולם התחתון שהוא המלכות. משמע דכתיב על הארץ ולא כתיב בארץ שאם הארת הזווג לא היתה מגיעה רק למלכות בלבד, היה צריך לומר, יהי מארת ברקיע השמים להאיר בארץ, שהיא המלכות שנקראת ארץ. ולמה כתוב על הארץ. לרמז שגם העולם העליון, שהוא על הארץ מקבל ג"כ מהארת הזווג, כנ"ל. והוא משום, דחושבן דכלא בסיהרא הוא, חשבון פירושו הארת חכמה (כמ"ש בזהר פקודי אות כ"ח), והיא מאירה רק בלבנה בלבדה, אבל ז"א אינו מאיר רק בחסדים. וע"כ בעת הזווג בסבת המלכות מאיר בחכמה גם הוא. ונמצא גם ז"א מקבל מהארת הזווג.