זהר

קמב) ואיהי ע' שנין בגלותא, בגין דאיהי ז' שנין אקרי, כד"א ויבנהו שבע שנים. ואי תימא, דשלטא מלכות בבל לעילא ברזא דע' שנין, ח"ו. אלא בזמנא דהוה בי מקדשא קיים, נהורא ונביעו דאמא עלאה, הוה נהיר ונחית לתתא. כיון דחטו ישראל, ואתחרב מקדשא, ושלטא מלכות בבל, הוה חפי, ואחשיך ההוא נהירו, ותתאי קדישין לא הוו נהירין.

פירוש הסולם

קמב) ואיהי ע' שנין בגלותא וכו': והיא, ה' ראשונה דהויה, ע' שנים בגלות, משום שהיא נקרא ז' שנים, כמש"א ויבנהו שבע שנים. על בית ראשון, שהיא ה' ראשנה כנ"ל. ושואל, אם תאמר שמלכות בבל שלטה למעלה בסוד הע' שנים, שהם בינה, חס ושלום. ומשיב, אלא בזמן שהיה בית המקדש קיים, האור והנביעה של אמא עלאה, שהיא בינה, היה מאיר ויורד למטה, כיון שחטאו ישראל ונחרב בית המקדש, ומלכות בבל היתה מושלת, נתכסה ונחשך אור ההוא, והתחתונים הקדושים לא היו מאירים.