חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

אות קמב

זהר

קמב) תליתאה, נהירו דכליל תרין אלין, נהירו דנהיר באסוותא, רזא דכתיב ביעקב ויזרח לו השמש וגו', ודאי כד אתכליל בההוא פנות ערב, מכאן ולהלאה והוא צולע על ירכו, דא איהו נצח ישראל.

פירוש הסולם

קמב) תליתאה, נהירו דכליל תרין אלין נהירו, דנהיר באסוותא: אור הג' הוא, אור הכולל לב' אורות הללו הנ"ל, שהם קו ימין וקו שמאל, אור המאיר לרפואה. פירוש, אור הזה הוא קו אמצעי הנמשך מנקודת החירק שבבינה, שפירושו קומת החסדים החדשה שקבלה הבינה על ידי התלבשותה בהמסך דזו"ן שעלו אליה, שאור הזה מוסיף על החסדים שבקו ימין, והוא נעשה לבוש יקר דחסדים אל אור החכמה, ואז נכללו ב' הקוין זה בזה, שקו ימין נכלל מאור החכמה ויש לו חכמה וחסדים, וקו שמאל נכלל מחסדים ויש לו חכמה וחסדים, וע"כ אומר עליו נהירה דכליל תרין אלין, שאור הזה כולל ב' הקוין. כי הוא משלים שניהם, ומשום זה הוא זוכה בעצמו לקבל גם הוא הארת שניהם. כי במדה שהתחתון משלים לעליון זוכה בהן גם התחתון, להיותו הגורם. והוא נהירו דנהיר באסוותא, כי על ידי קומת חסדים שלו נרפא הקו שמאל, שמקבל בכחה הארת החסדים שבקו ימין. רזא דכתיב ביעקב, ויזרח לו השמש וגו'. ועל אור זה הג', אומר הכתוב ויזרח לו השמש וגו', ודאי כד אתכליל בההיא פנות ערב, הכתוב מדבר, אחר שנכלל יעקב בפנות ערב ההוא, דהיינו בחושך דקו שמאל, והיה צריך לרפואה, וע"כ נאמר ויזרח לו השמש, דהיינו לרפאותו מחושך דשמאל. ואור הג' הזה נבחן לקו אמצעי המכריע על ב' הקוין ימין ושמאל, והוא אור התפארת, והוא מדת יעקב, ומכאן נמשך פני נשר שבחיון טמירין עלאין שמחזה ולמעלה.
מכאן ולהלאה והוא צולע על ירכו: מכאן והלאה, דהיינו אחר שיעקב המשיך האור דקו אמצעי בסוד מסך דחירק הנ"ל, נאמר עליו והוא צולע על ירכו, דא איהו נצח ישראל, ירכו, פירושו ספירת הנצח, של ז"א הנקרא ישראל. כי ב' הספירות נצח והוד מכונים ב' ירכין כנודע. ודורש המקרא, ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע של ירכו, שמשמע, שזריחת השמש שה"ס אור הג' הנ"ל הוא סבה ישרה אל צולע על ירכו.
וטעם הדבר. כי בחינת המסך דחירק ממשיך קומה דבחי"א (כנ"ל דף ט"ז ד"ה וזה) שהוא בחינת ו"ק חסר ג"ר, ואע"פ שכבר השיג הג"ר בכח נקודת השורק, ולא המשיך קומה זו דחסדים אלא מטעם רפואה, כנ"ל, מ"מ נתמעט לו בחינת הג"ר באיזה שיעור מכח הזווג הזה על מסך דחירק. וכבר ידעת ערך ההפכי בין כלים לאורות, שחסרון נה"י דכלים הוא חסרון ג"ר דאורות. (כנ"ל דף ע"ט ד"ה ורזא בביאור רובצת ע"ש) ולהיפך, המיעוט של ג"ר דאורות שבא לו מסבת המסך דחירק, נבחן בהכלים לצליעה על ירכים שהם נו"ה. הרי שזריחת השמש, שה"ס קומת החסדים שהמשיך בבחינת נהירו דאסוותא, הוא סבה ישרה אל צולע של ירכו, דהיינו למיעוט בהג"ר. ולהלן מבאר ענין צולע על ירכו בדרך אחר.