זהר

קמא) כתיב יהי שם יי' מבורך. מאי מבורך. אבל רזא חדא ידע חד מחברנא, במדברא אחזיאו ליה בחלמא, ורבי יצחק כפתורא שמיה. מאי מבורך. שירותא קשה, וסופיה רך. מ"ב קשה, ודינא איהו ודאי. כגוונא דא, יומא דר"ה מ"ב, דהא במ"ב אתוון אתברי עלמא, וע"ד אתברי בדינא. לבתר רך, ועל דא תנינן, כל שירותין קשין, וסופא דלהון רכין. ביומא דראש השנה מ"ב קשה בדינא. ביומא דעצרת רך בחדוה.

פירוש הסולם

קמא) כתיב, יהי שם ה' מבורך: מהו מבורך. אבל סוד אחד, ידע אחד מן החברים שלנו, שהראו לו בחלום, ושמו ר' יצחק כפתורא. ואמר, מהו מבורך. הוא, שהתחלתו קשה וסופו רך. כי מבורך, הוא אותיות מ"ב ור"ך, מ"ב, הוא קשה, והוא דין ודאי, כעין זה יום של ​ראש השנה, הוא מ"ב, כי במ"ב אותיות נברא העולם דהיינו בל"ב אלקים, ועשרה מאמרות, שהם מ"ב, וכן יש מ"ב אותיות מן ב' דבראשית עד הב של המלה ובוהו, וע"כ נברא בדין. ואח"כ רך. וע"כ למדנו כל התחלות קשות וסוף שלהם רכים. כי ביום ראש השנה, מ"ב, בדין קשה, ביום שמיני העצרת רך בשמחה.
פירוש. הנוקבא כולה נבנה מקו שמאל, וכל תקונה היא להכלל בחסדים שבימין. וע"כ בראש הנוקבא, שה"ס מ"ב, עוד לא נכלל השמאל בימין, וע"כ היא קשה, שיש בה דינים דשמאל בלי ימין. וסופה, כבר נכללה כולה בחסדים, דהיינו ביום שמיני העצרת ואז הוא רך. וזסו"ה יהי שם ה' מבורך, ששם ה', שהיא הנוקבא הנקראת שם תהיה מ"ב ר"ך. מ"ב יורה, על ראש הנוקבא שה"ס ראש השנה. שאז הוא קשה. רך, יורה, על שמיני העצרת שאז היא רך.