זהר

קמא) אלא, ודאי ההוא נחש אטיל בה זוהמא, ומההוא זוהמא אישאיב בה ההוא רוח בישא, וההוא הוה מכשכשא במעהא, ולא הוה ליה גופא לאתכללא ביה, ולמיפק לעלמא. וכיון דאתא אדם, באתערו דההוא זוהמא, ואתחבר באתתיה, עבד ליה גופא לההוא רוחא בישא דהוה במעהא, ואתכליל בגויה, ונפק לעלמא בדיוקנא מעילא ותתא.

פירוש הסולם

קמא) אלא ודאי ההוא וכו': ומשיב. אלא ודאי הנחש ההוא הטיל בה זוהמא, ומאותה זוהמא, נשאב ונבלע בה אותו רוח הטומאה, שהוא היה דופק במעיה, ולא היה לו גוף להתלבש ולהכלל בו ולצאת לעולם. וכיון שבא אדם ונתחבר באשתו בהתעוררות אותה זוהמא, עשה גוף לאותו הרוח הרע שהיה במעיה, והרוח הרע נתלבש ונכלל בגוף הזה, ויצא לעולם בצורה שמלמעלה ושמלמטה. דהיינו שהיה מעורב מב' צורות מצורת הקדושה שמצד הגוף, שהוא מאדם. ומצורת הטומאה שמצד הרוח, שהיה מזוהמת הנחש.