פירוש הסולם
קמא)
גבינוי לא משתככין וכו': הגבות אינן שקטות, חוץ כשגווני הלבן רוצים להשגיח, משום שהגבות נותנות מקום לכל הגוונים להשגיח. ואם הן אינן נותנות מקום, אין שום גוון יכול להשגיח ולהסתכל. הגבות אינן עומדות במקום אחד, ואינן שקטות שעה אחת שלמה, אלא פוקחות וסוגרות סוגרות ופותחות, משום העין המפקחת העומדת עליהן. וע"כ כתוב, והחיות רצוא ושוב. וכבר העמדתי.
פירוש. כבר נתבאר לעיל
(באות קל"ז) שעם יציאת קו השמאל יוצאות הגבות, דהיינו הכסותים, ומכסות את העינים, מטעם שאין השמאל יכול להאיר בלי חסדים שמימין. גם נתבאר שם, שעם יציאת קו האמצעי, הוא ממעט הג"ר דשמאל, שעם זה בוקע הכסות, ומחציתה העליון עולה למעלה ואז נפקחות העינים. ע"ש. וז"ש,
ואי אינון לא יהבין אתר, לא יכלין לאשגחא ולאסתכלא כי אם הגבות אינן נפקחות ע"י קו האמצעי הרי הגבות מכסות העינים ואינן יכולות להשגיח. גם ידעת, שאין החכמה מאירה אלא בשעת נסיעת ג' קוין כלומר בשעת יציאתם לשלוט בזה אחר זה, תחלה קו הימין ואח"כ קו השמאל, ואח"כ קו האמצעי, וכן חוזר חלילה. אבל אם הם נחים, נפסקת החכמה ואינם משפיעים רק חסדים
(כנ"ל בשלח דף ל"ט ד"ה וג') וז"ש,
גבינין לא קיימין ולא משתככין, שעתא חדא שלימותא, כי הארת החכמה מכונה ראיית העינים, אשר אינה מאירה רק בשעת נסיעת ג' קוין, ולפיכך כשמתחילה יציאת קו השמאל נמשכת הכסות ומכסה העינים, וכשיוצא קו האמצעי הוא בוקע הכסות ומרים מחציתה למעלה, ואח"כ חוזר חלילה, כשמגיע זמן יציאת קו השמאל מתכסות העינים ונסגרות, ואח"כ כשמגיע זמן יציאת קו האמצעי חוזרות ונפקחות, וכן כל משך הזמן של הארת החכמה נוסעים ג' הקוין בזה אחר זה וחוזרים חלילה. ואם הם נחים נפסקת החכמה שנקראת ראיית העינים, ומתחיל אור החסדים. וז"ש
אלא פקחין וסתמין סתמין ופקחין, משום עינא פקיחא דקאי עלייהו, כלומר כל זמן שעינא פקיחא עומדת עליהן להשפיע בהם סוד הראיה הן נפקחות ונסגרות נסגרות ונפקחות בכח נסיעת ג' הקוין שאינה נפסקת, בעת הארת החכמה. וז"ש,
גבינוי לא משתככין, בר כד בעיין גוונא דחוורא לאשגחא, כי כל משך זמן הארת החכמה אין נסיעת ג' קוין נפסקת חוץ מכשרוצה להשפיע גוון לבן, שהוא חסדים, אז נפסקה הנסיעה. ומ"ש,
ולא משתככין שעתא חדא שלימותא, פירושו, שאינן נשקטות לעמוד בקו אחד, בשמאל לבדו, או בימין לבדו. כי ג' קוין מכונים ג' שעות
(כמ"ש לעיל פרשת נח אות ס"ח,
ובפרשת שלח אות קסז. ד"י).
