זהר

קמא) מנלן. מצדיקו של עולם, דיהיב לה רשו, למשרי גו צדיקי בהאי עלמא. ויתבא עמהון, ככלה גו קשוטהא. וצדיקא דעלמא חמי, וחדי בהאי. אבל בין דרועי דבעלה שכיבת, ואתהדרת למהוי בהדייהו, ותבת לבעלה. כד"א, בערב היא באה ובבקר היא שבה. בערב היא באה, לגבי בעלה. ובבקר היא שבה, לגבי צדיקייא דעלמא. וכלא ברשותא דבעלה.

פירוש הסולם

קמא) מנלן מצדיקו של עולם וכו': מאין לנו זה, מצדיק העולם, שהוא יסוד דז"א, שנתן למלכות רשות לשרות תוך הצדיקים בעולם הזה, ויושבת עמהם ככלה בתכשיטיה, וצדיק העולם רואה, ושמח בזה. אבל בין זרוע בעלה שוכבת, שה"ס קו ימין וקו שמאל, שהם חסד וגבורה דז"א, וחוזרת משם להיות עם הצדיקים, ואח"כ חוזרת לבעלה. ​כש"א ​בערב היא באה ובבקר היא שבה. בערב היא באה אל בעלה. דהיינו בחצות לילה, שאז היא זווג השמאל, ובבקר, שהיא מלאה בחסדים מזווג הימין, היא שבה אל צדיקי העולם. והכל הוא ברשות בעלה, ז"א.