זהר

קמא) פתח ואמר, ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. וכי מאי שנא הכא דאקרון ישראל אחד, יתיר מאתר אחרא. אלא, כיון דשבחא דישראל, אתייא לפרשא, קרא לון אחד, דהא בכל אתר שבחא דישראל אחד הוא. מ"ט. בגין דכל קשירו דעלאי ותתאי, בהאי אתר דאקרי ישראל אשתכח. דאתקשר במה דלעילא, ואתקשר במה דלתתא, ואתקשר בכ"י. וע"ד אקרי כלא אחד. ובאתר דא אשתמודעא מהימנותא, וקשורא שלימא, ויחודא עלאה קדישא.

פירוש הסולם

קמא) פתח ואמר ומי וגו': פו"א, ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. שואל, וכי מהו השינוי, שכאן נקראים ישראל אחד, יותר מבמקום אחר. ומשיב, אלא כיון שבא כאן לפרש שבחם של ישראל קראם, אחד. כי בכל מקום השבח של ישראל הוא, אחד. מהו הטעם. הוא, משום שכל הקשר של העליונים והתחתונים נמצא במקום ההוא שנקרא, ישראל, דהיינו ז"א שנקרא ישראל, כי הוא נקשר במה שלמעלה, דהיינו במחזה ולמעלה שלו, שה"ס חסדיה, ונקשר במה שלמטה דהיינו בנה"י שהם מחזה ולמטה שלו שמשם השפעת החכמה, ונקשר בכנסת ישראל, שהיא המלכות. שבה גילוי החכמה. וע"כ, כיון שמקשר אלו ג' המקומות, נקרא הכל אחד. ובמקום הזה נודע האמונה, שהיא המלכות, וקשר השלם, שהוא נה"י, ויחוד העליון הקדוש. שבג"ר.