זהר

קמא) קם אחד בקירטא, ודא שכינתא תתאה. וחד בקשתא, דא ברית צדיק, עליה אתמר שופ״ר הול״ר פז״ר גדו״ל. גירין דילה, אינון צדיקים דישראל דקבילו ברית, דבזכותיה נפקין מגלותא, ורזא דמלה הא לכם זרע דאינון טפין, ד״א זרק״א.

פירוש מעלות הסולם

קמא) קם אחד בקירטא וכו׳: כאן הוא המשך וסיכום אות נ״ה לעיל דף קכ דפו"י מ״ד סוף ע"ב, וכל המאמרים משם עד כאן כתובים מפוזרים במקומות אחרים בספרי התקונים הישנים, והמדפיסים האחרונים הכניסו אותם כאן. קם תנא אחד בקלע, וזו השכינה התחתונה היינו מלכות, שהיא הכלי היינו הרצון לקבל, וכל מקום גילוי החכמה היא במלכות. ונקראת קלע מחמת שזורקת אבנים ממדת הדין שלה אל הבינה, למעט אותה מג״ר לו״ק, כדי להפיל בזה כל החצונים הנאחזים בהתפשטות הארת החכמה שבקו השמאל דבינה. ותנא אחד בקשת, זה ברית צדיק היינו יסוד, שממנו מגיע השפע אל המלכות, ומזדווגים יסוד ומלכות. ונקרא קשת ע"ש התעוררות הדינים הקשים שבנוקבא שבתוכה ג׳ גווני הקשת שה״ס ג׳ קוים. עליו נאמר שופר שהוא הקו השמאל דבינה, הולך ונכלל בימין, פזר היינו יסוד שנקרא פזר (זהר ויגש אות ס״ה) גדול, כי הארת חכמה המלובשת בחסדים מאירה בהארת ג״ר שנקראת גדלות החצים שלו, הם הצדיקים שבישראל שקיבלו התקון של הברית, שלכן נקראים חצים על שם התקון של הקו האמצעי הממעט את ג״ר של קו השמאל, ומדרגת החכמה נחצית, שבזכותו יוצאים מן הגלות, כי אז מתייחדים הארת החכמה והארת החסדים כאחד ואין עוד מקום לאחיזת הסטרא אחרא, וסוד הדבר, מה שכתוב הא לכם זרע של אותן הטפות. כלומר שמלכות נתתקנה ויצאה מדלותה שנקראת ד׳ להיות ה׳, ומולידה נשמות הצדיקים שהן הזרע של טיפות המוחין שנמשכו אליה ע״י זה התקון של זרקא. כמ"ש (בז״ח שיר השירים אות תקמ״ט) לית בכל אתוון את דמתתקנא לאולדא בר את ה׳, האי את איהי מתתקנא למעבד פירין ואיבין יתיר מכל שאר אתוון. (עיי״ש בסולם מאמר ד׳ ם׳ נפתחות לה׳ ה׳).