זהר

קמא) ובגין דא, אית שמהן דמיין לחותמא דמלכא, דבהון אשתמודע דיוקנא דמלכא ומטרוניתא, ציורא ממש. ואית שמהן דאינון כגוונא דרשימו דציורא דחותמא בשעוה, והכי דחילין מההוא רשימו, כאילו הוה מלכא ממש. אבל אדון על כלא, לית ליה מכל אלין ציורין כלל. הה"ד ואל מי תדמיון א״ל וכו'.

פירוש מעלות הסולם

קמא) ובגין דא אית וכו': ומשום זה, יש שמות דומים לחותם המלך אשר בהם ניכר צורת המלך והמלכה, ציור ממש. וישנם שמות שהם כעין ציור רשימת החותם על שעוה. וכך מתיראים מאותה הרשימה של חתימת המלך כמו שהיה המלך ממש. אבל האדון על הכול היינו א״ס ב״ה אין לו מכל אלו הציורים כלל זהו שנאמר ואל מי תדמיון אל וכו'.
פירוש. יש להבחין כאן ג׳ בחינות: א׳, ציור הצורה של החותם בעודה מופשטת מחומר. ב', ציור הצורה כשהיא מצוירת בחומר החותם. ג׳ השעוה המקבלת חתימתו של החותם אשר צורת החותם עוברת עליה. וה״ס ג׳ עולמות אצילות בריאה יצירה, אשר עולם אצילות הוא בחינת הצורה המופשטת בלי חומר. ובריאה, היא חומר נושא הצורה היינו החותם הכולל חומר וצורה. ועולם היצירה, ה״ס השעוה הנחתמת מן החותם.
ושורש הדברים מובא לקמן (בתקון ס״ט דף ק״ד ע״א בנוסח אחר וז"ל) ואית שם בן מ״ב בצורת חותמא דשעוה נכתב. יש שם בן מ״ב שהוא בצורת חותם של שעוה נכתבת. ואית שם מ״ב בציור דיוקנא דמלכא חקוק על חותם. ויש שם מ״ב שהוא בציור של צורת המלך חקוקה על חותם. ואית שם מ״ב דאיהו דיוקנא ממש. ויש שם מ״ב שהוא צורה ממש. היינו צורה מופשטת בלי חומר. ומפרש, שם מ״ב דאיהו דיוקנא, שם מ״ב שהוא צורה בלי חומר, איהו הוי״ה היינו ד׳ אותיות של הוי״ה פשוטה. יו״ד ה״א וא״ו ה״א היינו עשר אותיות של הוי״ה במילוי יו״ד וא״ו דל״ת, ה״א אל״ף, וא״ו אל״ף וא״ו ה״א אל״ף היינו כ״ח אותיות מילוי המילוי, שהן ביחד מ״ב אותיות שם מ״ב דאיהו חותמא שם מ״ב שהוא צורה חקוקה בחותם דהיינו בחומר חותם, איהו אהי״ה אשר אהי״ה, שב׳ שמות אהיה הם בגימטריא מ״ב. ציור מ״ב בשעוה ציור שם מ״ב הנחתם בשעוה, דא אבגית״ץ ה״ס ז' שמות אבגית״ץ קר״ע שט״ן וכו' אשר בר״ת של אנא בכח, שיש בכל אחד ו׳ אותיות וז׳ פעם ו׳ בגימטריא מ״ב.
וסודם של ג׳ מ״ב אלו, הוא, כי מ״ב הראשון שהוא צורה מופשטת ה״ס או״א עלאין דאצילות, המלבישים לא״א מגרון עד החזה, שהם עיקר הצורה של שם מ״ב וה״ס ג׳ הויות שהם כח״ב כי הוי״ה פשוטה היא כתר, הוי״ה במילוי היא חכמה, הוי״ה במילוי המילוי היא בינה. אבל אין שם שום חומר שיהיה ראוי לחתום עמו, והם נבחנים לבחינת אצילות שבאצילות. ובחינה ב׳ של מ״ב ה״ס ישסו״ת המלבישים לא״א מחזה עד הטבור שהם בחינת חומר נושא הצורה, שה״ס בינה שיצאה לחוץ מראש א״א ונתמעטה מסבת נפילת אותיות אל״ה שלה לזו״ן, ובעת גדלות היא מחזירה אותיות אל״ה שלה אליה עם הזו״ן והיא עצמה חוזרת ועולה לראש א״א ומקבלת שם חכמה, וחותמת את הזו״ן עם המוחין שלה וע״כ נחשבו ישסו״ת לבחינת חומר וצורה של החותם, החותמים את הזו״ן בפועל ממש. וה״ס מ״ב של ב׳ פעמים אהי״ה אבל בחינה א׳ של מ״ב שהם או״א עלאין הם אינם מתמעטים כלום מחמת יציאת הבינה מראש א״א, ואינם מתגדלים ע״י חזרת הבינה לראש א״א, ונבחנים תמיד כמו שהם בראש א״א ומלבישים לחכמה סתימאה שבא״א, וע״כ נחשבים לצורה מופשטת בלי חומר. וישסו״ת מקבלים את הצורה המופשטת של או״א המתלבשת בחומר שלהם, והם בחינת בריאה שבאצילות, ושורש לעולם הבריאה ומקננת בו. ובחינה הג׳ של שם מ״ב ה״ס זו״ן העומדים למטה מטבור של א״א שהם הנחתמים בצורת החותם שהיא ישסו״ת וה״ס השעוה הנחתמת מן החותם והם בחינת יצירה שבאצילות בסוד ז"א המקנן ביצירה.