פירוש הסולם
קל)
אלין ארבע מתפרשן לתריסר, תלת תלת לכל סטר, כל אינון תתאי כלילן בהו: אלו ארבע חיות הגדולות מתחלקים לי"ב ג' ג' לכל צד שבד' צדדים, כל היכלות התחתונים כלולים בהם. דהיינו כמ"ש לעיל, שמתוך שיש בהי"ב נהורין ששה של בחינת היכל בעצמו, וששה מעליות היכלות התחתונים, כן הוציאו דוגמתן בהחיות, שששה נהורין דהיכל עצמו, הוציאו ד' חיות גדולות, שהם חו"ב תו"מ של עצמם, שכל אחת מהם כלול מד' סטרין והם ששה עשר. וששה נהורין דהיכלות תחתונים הוציאו י"ב חיות הקטנות שמחזה ולמטה, שכל אחת מהד' אינה כלולה רק מג'. וז"ש
כל אינון תתאי כלילן בהו, שאלו י"ב הם מהתכללות היכלות התחתונים שעלו להיכל זה. וכבר נתבאר לעיל
(דף מ"ו ד"ה ביאור) שמקום גילוי הארת החכמה, אינו בבחינת ד' סטרין, שכל אחד כלול מד', שהם בחינת מחזה ולמעלה אלא בד' סטרין שכל אחד כלול מג' שהם בחינת מחזה ולמטה.
ובהו קיימין רוחין ברוחין נהורין בנהורין, כלהו אלין באלין עד דאתעבידו חד. ובאלו י"ב חיות קטנות, עומדים רוחות ברוחות ואורות באורות, וכולם הם אלו באלו עד שנעשו כולם אחד. כי אלו י"ב הם נמשכים מששה אורות של היכלות התחתונים שעלו לכאן, כנ"ל בדיבור הסמוך, וע"כ עומדים שם כל הרוחות וכל האורות של היכלות התחתונים, ובהם מתיחדים כולם זה בזה עד שנעשו אחד.
וכדין האי רוחא דכליל מכלהו סלקא לאתעטרא ברוחא דלעילא ההוא דאקרי שמים. ואז, אחר שכל התחתונים נעשו אחד, הרוח הזה שכלול מכולם, כי הוא כלול מי"ב נהורין, אשר י"ב נהורין כלולים מד' החיות הגדולות, ומי"ב הקטנות, וי"ב הקטנות כלולים מכל התחתונים, כמבואר, עולה הרוח עם כולם להתעטר באותו רוח העליון הנקרא שמים, שה"ס ז"א דאצילות, כי ז"א ה"ס רוח דאצילות, והוא נקרא שמים, כנודע.
וזמין ליה לאתחברא בהדיה. ומזמין אותו להתחבר עמו.
כיון דאתקשרו כלהו דלתתא בהדיה, אמר ישקני מנשיקות פיהו: כיון שנקשרו בו כל אלו שלמטה, אמר ישקני מנשיקות פיהו. פירוש, כי נתבאר לעיל
(דף פ"ב ד"ה הני) שמזווג הגדול דנשיקין נמשך אוירא דכיא שה"ס אור דחסדים, ועדיין אינם ראוים לתחתונים, הצריכים להארת חכמה, ע"כ האורות שבהיכלות התחתונים שבהם הארת החכמה, צריכים להכלל בזווג הזה דנשיקין, ואז הם נשלמים הן מחסדים והן מהארת החכמה, וז"ש
כיון דאתקשרו כלהו דלתתא בהדיה, שבזה נכלל הרוח שבכאן גם מהארת חכמה, אז אמר הרוח
ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. כלומר, אחר שכבר טובים דודיך מיין, שה"ס המוחין דהארת חכמה הנקראים יין המשמח אלקים ואנשים, המקובלים מכל התחתונים, הרי הגיע העת לזווג דנשיקין, ואומר ישקני מנשיקות פיהו, כי עתה יהיה זווג מושלם בין מחסדים ובין מחכמה. וז"ש
וכדין איהו חדוה לאתקשרא רוחא ברוחא, ולאשתלמא דא בדא. ואז הוא בשמחה, להזדווג רוח ברוח דהיינו רוח הרצון הכלול מכל התחתונים, עם הרוח דאצילות שה"ס ז"א הנק' שמים, שה"ס זווג דנשיקין להמשכת חסדים דאוירא דכיא ולהשתלם בהארת חכמה זה מזה, שהוא מבחינת היכלות התחתונים הכלולים בהרוח שבכאן, שה"ס כי טובים דודיך מיין.
כדין איהו שלימו בחבורא חדא, אז הוא שלם, בחיבור אחד מכולם. כלומר,מכח שנתחברו בו כל היכלות התחתונים, ע"כ נעשה שלם הן בהחסדים הן בחכמה. כמבואר.
