זהר

קל) תא חזי, דאפילו לבן רמז ליה באינון שבע, ולא ידע מאי קאמר, דפתח ואמר טוב, דכתיב טוב תתי וגו'. אמר רבי אבא, הכי הוא ודאי, פלח שבע שנין, לאזדווגא בשמטה. אמר רבי אלעזר, תא חזי, בכל אתר יובלא סתים, דלא אתגליא, ושמטה אתגליא.

פירוש הסולם

קל) ת"ח דאפילו לבן וכו': בוא וראה, שאפילו לבן רמז לו באלו שבע ספירות הנ"ל, והוא עצמו לא ידע מה שאומר, כי פתח ואמר טוב, שכתוב ​טוב תתי אותה לך וגו' אמר רבי אבא, כן הוא ודאי, שעבד שבע שנים, שהן ז"ס, כדי להזדווג בשמטה. דהיינו כדי להשפיע אותן ז"ס להנוקבא תתאה, רחל, שנקראת שמטה. טוב ה"ס ז' ספירות עליונות הנמשכות מבינה, להיותן מנקודה דמפתחא: אשר ט' ה"ס יסוד, ו' ה"ס ת"ת הכולל שש ספירות, ב' ה"ס ב' ההין, כמ"ש כל זה באורך לעיל (בראשית א' דף רס"ז אות שכ"ו ע"ש, ובהסולם).
אמר רבי אלעזר ת"ח וכו': אר"א, בוא וראה. בכל מקום, יובל שהוא בינה, הוא סתום, שאינו מתגלה, היינו חסדים מכוסים ונעלמים מחכמה, ושמטה מתגלה. כלומר, שהחסדים שבה מתגלים בהארת החכמה. וכן לאה ורחל הן כנגד יובל ושמטה, כי לאה היא בחינת הנוקבא דז"א שמחזה ולמעלה, שהיא כנגד בינה, שהיא יובל, והיא בחינת עלמא דאתכסיא. ורחל היא בחינת הנוקבא דז"א שמחזה ולמטה, שהיא שמטה, והיא בחינת עלמא דאתגליא.