זהר

קל) וע"ד כד ארונא הוה נטיל, משה אמר קומה יי', לא תשבוק לון, אהדר אנפך לגבן, כדין נו"ן אתהדר לגבייהו כגוונא דא כמאן דמהדר אנפיה למאן דרחים, וכד הוה שארי ארונא למשרי, כדין אהדר נון אנפוי מישראל, ואתהדר לגבי ארונא, ובכלא אתהדר.

פירוש הסולם

קל) וע"ד כד ארונא וכו': וע"כ כשהארון היה נוסע, אמר משה קומה ה', היינו, שלא תעזוב אותנו החזיר פניך אצלנו. ואז החזירה הנ' פניה אליהם כעין "נון הפוכה" כמי שמחזיר פניו למי שאוהב אותו. וכשהתחיל הארון לנוח, אז סיבב פניו מישראל והחזיר פניו אל הארון. ולגמרי החזירם.
ביאור המאמר. תחילה מבאר (באות קכ"ח) שנ' כפופה, שה"ס המלכות, הוא בנפילה מטרם הזווג עם ז"א, שאז היא כמו בגלות, שעליה נאמר נפלה לא תוסיף קום וגו'. וע"כ תחילה היא צריכה להקימה מנפילתה. ואח"כ היא יכולה להזדווג עמו. ונפילה, פירושה שהיא בחסרון ג"ר. וקימה, פירושה החזרת הג"ר, שבמלכות ה"ס הארת החכמה. והארון עם הלוחות שבתוכו ה"ס ז"א ומלכות, שלוחות העדות ה"ס ז"א, והארון ה"ס מלכות (כמ"ש להלאה פרשת שלח אות י"ד.) ונמצא שמטרם ויהי בנסוע הארון, לא היתה המלכות בזווג עם ז"א. מחמת חסרון החכמה, ונודע שאין גילוי החכמה אלא בשעת הנסיעה, שה"ס נסיעת ג' קוין בתלת דוכתי (כנ"ל בשלח דף ל"ט ד"ה וג') ולפיכך הקדים הנסיעה אל הזווג כנ"ל. וז"ס, ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' כי אז נגלה הארת החכמה שהקימה הנ' מנפילתה. ואח"כ אחר שנשלמה הנסיעה וקבלה הארת החכמה, אז אמר משה שובה ה' וגו' שאז נפסק הארת החכמה, וחזרה להזדווג עם ז"א שה"ס חסדים.
וזה אמרו (באות קכ"ח) אלא מה כתיב לעילא, וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה. מנוחה, פירושו זווג ז"א ומלכות. ובכדי להכין המלכות שתהיה ראויה לזווג עם ז"א היה צריך ארון הברית לנסוע דרך ג' ימים, שה"ס ג' קוין בג' דוכתי, שבדרך ג' ימים אלו, קבלה הארת החכמה שה"ס קימה מנפילתה, ואז ראויה למנוחה, שה"ס הזווג. ועד"ז ישראל אינם ראוים לקבל מזווג זו"ן, מטרם שמקבלים הארת החכמה שבמלכות. וז"ש, לתור להם מנוחה, דהיינו כדי שישראל יוכלו לקבל סוד המנוחה מזווג זו"ן. וז"ש, אע"ג דאינון סטאן מארח מישר, דהיינו שאינם ראוים לקבל המנוחה מזווג זו"ן, קב"ה לא בעי לשבקא לון, אין הקב"ה עוזב אותם כך, אלא, ובכל זמנא אהדר אנפוי לקבלייהו, דהיינו שהמלכות מחזירה פניה אליהם ומאירה להם הארת החכמה להכשירם שיוכלו אח"כ לקבל מסוד המנוחה. וז"ש (באות קכ"ט) ארונא הוה נטל קמייהו ארח תלתא יומין, הנ' לא הוה מתפרש מניה ונטיל עמיה. כי סוד נסיעת ג' קוין הם בז"א, אלא שהמלכות אינה נפרשת מז"א בשעת הנסיעה וגם היא מקבלת ג' קוין אלו, ומגו רחימו דלהון דישראל, אהדר אנפוי, דהיינו שבחינת הארת החכמה שמקבלת, הנקרא פנים, בסוד חכמת אדם תאיר פניו, היא מחזירה פניה אלו לישראל, ומשפעת להם הארת החכמה. ואסתחר מלגבי ארונא, כלומר שמחזירה את עצמה מז"א, שה"ס הלוחות שבארון. כי ז"א הוא בחינת חסדים מכוסים, ובעת שהמלכות מקבלת חכמה, שאינה בחינת ז"א, נבחן שהמלכות מחזירה עצמה ממנו, וז"ש, וכתפי גופא לגבי ארונא. כלומר שפורשת עצמה מבחינת ז"א, ודומה כמו שמחזירה אליו אחוריה. ומה שאומר במשל האילה, אהדר אנפוי לאתר דנפיק, רומז בזה כי המלכות הנקראת אילה יוצא מקו שמאל, ושם היא שורשה, וע"כ מחזירה פניה לבחינת הארת החכמה שבקו שמאל.
והרמז שבתורה היא, כי פרשת ויהי בנסוע נחשבת לבחינת ארון הברית הנוסע, ואח"כ בא בסוד הזווג שהוא מנוחה. וכותבים לפניה "נון הפוכה", שאחוריה לפרשת ויהי בנסוע, ופניה לפרשיות הקודמות, הנבחנות לבחינת ישראל. וכן אחר פרשת ויהי בנסוע כותבים "נון הפוכה", שפניה לפרשת ויהי בנסוע, שה"ס ארון הברית, ואחוריה לפרשיות האחרות שלאחריה, הנבחנות לבחינות ישראל. בסוד אורייתא וישראל חד הוא.
וז"ש, וע"ד, בנסוע הארון, נון אסחר אנפין לקבלייהו דישראל, וכתפי גופא לגבי ארונא, דהיינו שכותבים "נון הפוכה" המחזרת פניה לפרשיות הקודמות שה"ס ישראל, וכתפי גופה לפרשת ויהי בנסוע שהיא הארון, דהיינו ז"א. והיינו מטעם הנ"ל כי בזמן הנסיעה הבא מקבלת חכמה, שהיא פניה, ופנים האלו היא משפעת לישראל. וכיון שז"א היא בבחינת חסדים מכוסים נבחן שאחוריה לז"א, שאחור, יורה שאינה מקבלת ממנו בחינתו. וז"ש, (באות ק"ל) וע"ד, כד ארונא הוה נטיל, משה אמר קומה ה'. שפירושו, לא תשבוק לון אהדר אנפך לגבן, דהיינו שתקבל סוד הקימה, שהיא חכמה, ופנים זה של חכמה תשפיע לישראל, שיזכו אח"כ לקבל מזווג השלם שה"ס מנוחה. וכד הוה שארי ארונא למשרי דהיינו אחר שגמר קבלת ג' הקוין שה"ס הנסיעה ובא בסוד המנוחה, שהיא הזווג עם ז"א, כדין אהדר אנפוי דנון מישראל, דהיינו שהפסיקה השפעת החכמה, ואתהדר לגבי ארונא, דהיינו שקבלה ג"ר דחסדים מז"א, שזה נבחן שנתנה פניה, שה"ס הג"ר לז"א, לבחינת ז"א, שה"ס חסדים. ובכלא אתהדר, ולגמרי חזרה לחסדים דז"א. כי אין גילוי חכמה אלא בשעת נסיעת הקוין, ולאחר הנסיעה, חוזרים לבחינת חסדים לגמרי (כמ"ש לעיל בשלח ל"ט ד"ה וגו' ע"ש). וע"כ נכתבה כאן "נון הפוכה" שניה, שפניה לפרשת ויהי בנסוע, שהיא ארון הברית, ואחוריה לפרשיות התורה שלאחר ויהי בנסוע, שה"ס ישראל.