זהר

קל) ובגין דא, צריך לאקדמא יראה מסטרא דשכינתא בין באוריתא בין בפקודיא. אבל מסטרא דקב״ה, צריך לאקדמא אורייתא ליראה בכל פקודיא. דיראה דאורייתא אית, דאתקרי נוקבא תורה שבע״פ דבגינה אתמר תמן, אז ירננו עצי היער. ענה מלאך מן השמים, ואמר, הן הן מעשה מרכבה.

פירוש מעלות הסולם

קל) ובגין דא צריך וכו': ומשום זה. מבחינת השכינה היינו מלכות צריכים להקדים יראה בין בתורה בין במצות. אבל מבחינת הקב"ה היינו ז״א, צריכים להקדים תורה ליראה בכל המצות. כי כשיש יראה מתורה נקראת הנוקבא תורה שבעל פה, שבשבילה נאמר שם, אז ירננו עצי היער. ענה מלאך מן השמים ואמר הן הן מעשה מרכבה.
פירוש. תפארת שהוא ז״א הוא הוי״ה קומה שלימה, ונקרא אדם ע״ש הוי״ה במילוי אלפין שעולה מ״ה, ועשר ספירות שלו נכללות בד׳ בחינות: יראה, אהבה, תורה ומצוה, וכן המלכות נקראת פני אדם, ונקראת אדני, וכוללת ע״ס, וכבר נתבאר לעיל אות ל״ד איך הן מתחברות ע״ס שבהוי״ה שהן ע״ס אור ישר עם ע״ס או״ח של המלכות שהיא אדנ״י ונעשה השילוב של ב׳ השמות יחד. והנה יראה ואהבה ה״ס י״ה והן נקראות מחשבה כמ״ש בזהר (נשא אות נ) הנסתרות: יראה ואהבה דאינון במוחא ולבא וכו׳ דאי דחיל ב״נ לקב״ה או רחים ליה דא לא ידע ב״נ אחרא בגין דאיהו מלה דלא אתגליא אלא בינו לבין קונו. ותורה ומצוה הן נגלות והן בחינות מעשה בסוד ו״ה (כמ״ש שם אות נ״א) אבל ב״נ דמתעסק באורייתא ואזיל בפקודין דעשה דא אתגליא לכל ב״נ וכו'.
והנה היחוד של הוי״ה ואדנ״י ה״ס היחוד של קב״ה ושכינתיה, אשר בחינת קב״ה היא האור, ובחינת השכינה היא הכלי כנ״ל אשר הוי״ה הוא אור ישר הבא מלמעלה למטה ומלכות מעלה את האו״ח המלביש על אור הישר. וה״ס אור וכלי, כי לאחר צמצום א׳ נעשה אור החוזר לכלי במקום בחינה הד' שהיא הרצון לקבל. וידוע הכלל כי יש תמיד ערך הפוך בין אורות לכלים, כי בכלים הסדר הוא שהעליונים גדלים תחילה בפרצוף, שמתחילה כתר, ואח״כ חכמה, ואח״כ בינה, ואח״כ תפארת ואח"כ מלכות ע״כ אנו מכנים לכלים כח״ב תו"מ דהיינו ממעלה למטה כי כך סדר גדולתו של הפרצוף. וכניסת האורות לתוך הכלים, הם בהיפך שהתחתונים באים תחילה אל הפרצוף שמתחילה בא אור הנפש, ואח״כ אור הרוח, ואח״כ אור הנשמה, ואח״כ אור החיה, ואח״כ אור היחידה, באופן שמתחילה בא אוד הנפש הקטן מכל האורות, ולבסוף בא אור היחידה הגדולה מכל האורות וע״כ אנו מכנים את האורות בשם נרנח״י דהיינו ממטה למעלה, כי כן סדר ביאתם אל הפרצוף.
וזה אמרו אלא כלא קשוט תפארת אתקרי אדם וכו', דהיינו קומה שלימה של ע״ס ג״ר וו״ק כגוונא דיליה הוה אדם ה״א דלתתא. היינו מלכות שגם היא נעשית לנוקבא נפרדת בע״ס דאו״ח, ונקראת פני אדם, והוא נקרא הוי״ה והיא נקראת יראת ה׳ ואדנ״י ומשתלבים יחד. איהו ראשון למחשבה דהיינו הי׳ שבהוי״ה שה״ס יראה חכמה עלאה ויראה ה״ס מחשבה כמ״ש בזהר נשא הנ״ל בסוד הנסתרות וכו', ואחרון למעשה דאיהי י׳ מן אדנ״י בסוד נעוץ סופן בתחילתן אשר מלכות שבאור ישר נעשה לכתר באור החוזר וקוצו של י׳ הוא כתר וי׳ חכמה. וזהו בבחינת יראת ה׳ שהוא קומת מלכות דיליה.
ובג״ד אתמר אשה כי תזריע כי מבחינת הכלים העליונים גדלים בתחילה ולפיכך אתתא אית לה לאקדמא וכו', והיינו אשה יראת ה׳ כי מבחינת השכינה שהוא תקון כלים מאירים הג״ר קודם שהם י״ה ובחינת יראה שהיא י׳ היא קודם, וכן ובג״ד כוונה דאיהי מחשבה צריך לאקדמא וכו' אבל מסטרא דקב״ה שהוא מבחינת האורות, צריך לאקדמא אורייתא ליראה וכו' כי באורות התחתונים הם נכנסים בראשונה ואח״כ העליונים, ולכן יראה שהיא חכמה עלאה י׳ שבהוי״ה, מאירה לבסוף. ובזמן דיראה דאורייתא אית דהיינו בזמן שמאירים י״ה דהוי״ה אז גם הנוקבא אתקרי תורה שבעל פה ונשלם היחוד של שני השמות הוי״ה אדנ״י דבגינה אתמר תמן אז וכו' כי אז מאירים כל הנרנח״י וכל אור נכנס בכלי שלו.
ובזה מתורץ מה שהקשה לעיל אות קכ״ה, אשר מ״ש שיראה קודם לחכמה הוא מבחינת השכינה שהיא הכלי, שהג״ר מקבלים תחילה, ויראה קודמת לחכמה ואז החכמה מתקיימת, ומ״ש גדולה תורה שמביאה אדם לידי מעשה, ומשמע שתורה קודמת, הוא מבחינת קב״ה, שה״ס האורות, אשר התחתונים נכנסים מתחילה וכשזוכה ליראה עלאה שהיא הי' אז נשלם היחוד כנ״ל.