זהר

קלט) לבד בך נזכיר שמך. רזא דשמא קדישא, כללא דעשרין ותרין אתוון, וכנ"י לא מתברכא אלא מגו שמא דא דאקרי בך, כד"א אשר נשבעת להם בך. בך יברך ישראל. כי בך ארוץ גדוד. ובזמנא דשלימו אשתכח, לא הוה מתפרש דא מן דא. ואסיר לאפרשא דא מן דא, אתתא מבעלה, לאו ברעיוני, ולאו בדכירו, בגין דלא לאחזאה פרודא, והשתא בגלותא פרודא אשתכח, דמגו עאקו דכל זמנא וזמנא, אנן עבדין פרודא, לאדכרא ההוא שם, בר מבעלה, בגין דאיהי שכיבת לעפרא, והיינו לבד בך נזכיר שמך.

פירוש הסולם

קלט) לבד בך נזכיר שמך, פירו' שסוד השם הקדוש, דהיינו הנוקבא, היא כלל של כ"ב אותיות, ועל כן היא נקראת את, שרומז על כ"ב האותיות מא' עד ת', (כנ"ל בראשית א' אות י"א) וכנסת ישראל, שהיא הנוקבא, אינה מתברכת אלא מתוך שם הזה, הנקרא בך, דהיינו ז"א, שכולל בתוכו ג"כ כ"ב אותיות כמספר בך, כמש"א, ​אשר נשבעת להם בך. וכן, ​בך יברך ישראל. וכו', ​כי בך ארוץ גדוד, שכל אלו רומזים על ז"א. ובזמן שהשלימות נמצא לא היו נפרדים ז"א ונוקבא זה מן זה, ואסור להפרידם זה מן זה, אשה מבעלה, לא בהרהורים ולא בהזכרה, בשביל שלא להראות פירוד, ועתה בגלות נמצא פירוד, כי מתוך הצרות הבאת עלינו בכל עת ועת אנו עושים בזה פירוד להזכיר שם ההוא, דהיינו הנוקבא, לחוץ מבעלה, שהוא ז"א, משום שהיא שוכבת לעפר. והיינו לבד בך נזכיר שמך.
פירוש. הנהגת העולם היא תמיד על ידי הנוקבא, וכשמחוברת עם בעלה ז"א, יש לה ממנו כל ענג וכל טוב להשפיע לעולם. ואז נבחן שהתחתונים, הזכאים לשפע הזה, גורמים זווג הנוקבא עם בעלה ז"א. אבל בזמן הגלות, כשאין התחתונים ראויים לשפע הגדול, אלא מקבלים מהנהגת הנוקבא צרות וענוים קשים, נבחן שאנו התחתונים עושים פירוד בין ז"א לנוקבא, והנוקבא היא לבדה לחוץ מז"א והיא שוכבת לעפר, כי בהיותה בלי זווג עמו נמשכים ממנה כל הדינים הקשים לעולם, שמחמת זה היא שפלה ומשופלת עד עפר. וז"ש, והיינו לבד בך נזכיר שמך. אשר שמך שהיא הנוקבא תהיה מחוברת בך, שהוא ז"א, ואז יהיה בעולם כל השלמות והטוב.