זהר

קלט) ת"ח, בשעתא דאמר יצחק לעשו, וצא השדה וצודה לי צידה, בה"א, ואוקמוה, ונפק עשו, בגין דיתברך מיצחק, דקאמר ליה, ואברככה לפני יי', דאלו אמר ואברככה, ולא יתיר, יאות. כיון דאמר לפני יי', בההיא שעתא, אזדעזע כרסי יקרא דקב"ה, אמרה, ומה דיפוק חויא מאינון לווטין, וישתאר יעקב בהו.

פירוש הסולם

קלט) ת"ח בשעתא וכו': בוא וראה, בשעה שאמר יצחק לעשו ​וצא השדה וצודה לי צידה בה', כי היה צריך לומר ציד בלא ה', ובארוה. ויצא עשו לצוד ציד כדי שיתברך מיצחק, שאמר לו ​ואברככה לפני ה'. ואלו אמר ואברככה ולא יותר, היה טוב, כיון שאמר לו לפני ה', באותה שעה נזדעזע כסא הכבוד של הקב"ה, ואמרה, ומה זה, הרי יצא נחש מאלו הקללות וישאר יעקב בהם.
ובכדי להבין דברים אלו צריכים לבאר תוכן המאמר כולו, ואבארו בדרך הקף בקצור. ויש להבין מה המה אלו הלבושים דרווח עשו מנמרוד. ומה הפירוש שהן נמרוד והן עשו היו צודים חיות עם אלו הלבושים, (כמ"ש באות קל"א קל"ב) וכן למה לא לקח עמו הלבושים באותו יום (כמ"ש באות קל"ב) ומהו ענין צידה זו האמור בנמרוד ובעשו. ואשר יצחק תלה עליה ברכותיו. ומהו ענין הברכות, שיעקב ועשו חרדו כל כך אליהן. והנה סוד הלבושים, כבר נתבאר היטב בספרי בית שער לכונות (אות ט"ז ד"ה השורש עש"ה) שבצמצום ב' אחר שעלתה ה"ת לבינה, וקבלה הבינה את הצמצום לתוכה, אז נפרדו זו"ן מן כל פרצוף ופרצוף, ונעשה מהם ב' כלים מקיפים המכונים לבוש והיכל, שה"ס מקיף חיה ומקיף יחידה. עש"ה. הרי שאותו ז"א הנפרד מכל מדרגה אחר צמצום הב', הוא שנעשה לבחינת לבושים הממשיכים הארת אור החיה. ועליהם רומז הזהר (פרשת בא אות קנ"ג )ומכנה אותם לבושי מלכות, כלומר הנמשכים מעצם המלכות, מטרם שנמתקה בבינה. דהיינו מע"ס דצמצום א', שהוא ז"א שהיה בהמדרגה מקודם צמצום ב'.
ועתה נבאר סוד הצידה, הנוהג בפנימיות. וכבר ידעת שדצח"מ הגשמיים נמשכים מדצח"מ הרוחניים שבעולמות העליונים, והם ד' מדרגות שבמוחין זה למעלה מזה, ומוחין דו"ק נקראים דומם וצומח, שהם נפש רוח. ומוחין דג"ר נקראים חי, שהם כוללים בהמה חיה ועוף. שהם ג' בחינות של מוחין דג"ר, שהאדם ממשיך, המשונות זו מזו. והמשכת אלו המוחין דבעלי חיים הרוחניים שהם ג"ר, מכונה צידה. ויש צידה דקדושה, שעליה נאמר, ​צידה ברך אברך וגו. ויש צידה דס"א, שעליה נאמר,​ גבור ציד לפני ה'. כמו שנבאר.
וז"ס שאומר על הלבושים (באות קל"ב) ובהו הוה צד צידה. כי ידעת, שכדי להמשיך ג"ר צריכים להוריד ה"ת מנקבי עינים לפה, שאז חוזרים אח"פ דכלים להמדרגה, ונמשכים הג"ר דאורות. והורדה זו נעשה על ידי שמתלבש עצמו בלבושים הנ"ל, שה"ס מקיף חיה מצמצום א'. אשר שם נמצאת ה"ת במקומה בפה, וע"כ בכח הארת הלבושים הללו מוריד את ה"ת מנקבי עינים לפה וממשיך הג"ר, שה"ס צידה כנ"ל. הרי שהצידה נעשה על ידי הלבושים, וז"ש בנמרוד (באות קל"א) ובהו הוה צד צידה. וכן באות קל"ב שאומר ובהו הוה נפיק וצד צידה. כי ע"י הארת חיה דצמצום א' שבלבושים, הוא ממשיך הג"ר. כמבואר.
וכבר ידעת שבעת שממשיך הג"ר, הוא מחזיר תכף את הג"ר דג"ר לשורשם, ותדע שהוא סוד שחיטת הבעל חי, שאור החיים נסתלק ממנה, והוא נהנה רק בהבשר הנשאר אחר השחיטה, שה"ס ו"ק דג"ר, המקובל ונשאר בהתחתון. וזהו צידה דקדושה, שעליה נאמר, צידה ברך אברך וגו'. מה שאין כן בס"א, שהם אוכלים אבר מן החי, דהיינו שרוצים להמשיך ולקבל גם את אור החיים של הבעל חי. שה"ס ג"ר דג"ר, ועליו נאמר גבור ציד לפני ה', לפני, היינו אור הפנים, שה"ס ג"ר דג"ר, שרוצים לצוד ולהמשיך אליהם. שזה היה מעשה נמרוד ועשו.
ועתה נבאר סוד הברכות. ותדע שהוא נתינת כח ושליטה לגמר התקון, שה"ס תקון המלכות דצמצום א', אם בדרכו של יעקב, שה"ס צידה דקדושה, או בדרכו של עשו, שה"ס צידה דס"א. ולהנציח אותו הדרך לנצחיות. וצריך שתדע שהזווג הגדול המביא את גמר התקון, הוא כולל בתוכו לכל הזווגים והקומות שיצאו בזו אחר זו בכל משך שתא אלפי שני, שערכם על ערך הזווג הזה, הוא ממש, כערך הפרטים על הסכום הכל, שלהם. גם בחינות המיין נוקבין העולים לזווג הכללי הזה, הנה כלל של כל המעשים והיסורים, שהיו בהעולם בזה אחר זה בכל היחידים ובכל הדורות במשך שתא אלפי שני. כמ"ש זה לעיל (בהקדמת הזהר דף ק' ד"ה בן איש חי, עש"ה) וז"ש הכתוב, ​ויתן לך אלקים מטל השמים, שהוא ז"א, ומשמני הארץ היינו הנוקבא. שברכו שיזכה לכל הקומות של זווגי זו"ן בשתא אלפי שני דהיינו שיכללו לך, בזווג הכללי שתזכה אליו בגמר התקון. ורוב דגן ותירוש, היינו שכל המוחין המכונים לחם ויין יתקבצו אליך. יעבדוך עמים, היינו שכל מיני העבודות שיעשו כל העמים, יהיו כל אלה בשבילך, שתקבל אותם וישלימו אותך בסוד הזווג הכללי שתזכה על ידיהם בגמר התקון. וישתחוו לך לאומים, היינו כל היסורים שבעולם, יקבלו אז צורות השתחויות אליך ויכללו לך בהמיין נוקבין של הזווג הכללי הזה. הוה גביר לאחיך שהדרך שלך ישאר לנצחיות, והדרך של אחיך יהיה לך למסייע, כמו עבד המסייע לאדונו, וכל מה שקנה עבד קנה רבו. וישתחוו לך בני אמך, היינו היסורים שיכללו בהמ"ן של אחיך, יקבלו צורות השתחויות אליך. כנ"ל, אורריך ארור, כל מי שיחלוק על דרך שלך יקולל. ומברכיך ברוך, כל מי שיודה ויקבל את הדרך שלך יהיה מבורך. והיה דעתו של יצחק לברך את עשו בהם. ובזה תבין מ"ש הזהר (לעיל דף נ"ד אות קכ"ז) אי חס ושלום בההוא זמנא יתברך עשו, לא ישלוט יעקב לעלמין, כי כל המעשים טובים של יעקב וכל היסורים שסבל לא היו אז אלא לתועלתו של עשו, דהיינו בכדי שעשו יזכה לזווג הגדול של גמר התקון, ובכדי שדרכו ישאר לנצחיות ח"ו דהיינו דרך הצידה של ס"א כנ"ל.
וז"ש כאן הזהר, בשעתא דאמר יצחק לעשו, וצא השדה וצודה לי צידה בה', כי ה' ה"ס עצמות המלכות, דהיינו המלכות דצמצום א', שעליה אמר לו שיצוד אותה, דהיינו שימשיך לה הג"ר, המכונה צידה כנ"ל. שזהו נעשה רק בגמר התקון בסוד זווג הכללי כנ"ל. וז"ש והאי יומא לא נטיל לון ונפק לחקלא כי מאחר שאמר לו צידה עם ה' דהיינו שימשיך הג"ר דצמצום א', א"כ מה הועילו לו הלבושים הללו, שהם מועילים רק לג"ר דצמצום ב' (כנ"ל דף ס' ד"ה וז"ס ע"ש). וז"ש דאלו אמר ואברככה ולא יתיר יאות, כיון דאמר לפני ה' וכו' אזדעזע וכו', כי לפני ה', יורה על ג"ר דג"ר, הנק' אור הפנים כנ"ל, שהיא צידה דס"א, וצידה דנמרוד, שכתוב עליו גבור ציד לפני ה', כנ"ל. ולפיכך נזדעזע כסא הכבוד אמרה, ומה דיפוק חויא מאינון לווטין וישתאר יעקב בהו. כי צידה זו, היא סוד הסתת הנחש את חוה לעץ הדעת, שהביא הקללות לעולם, ולא עוד, אלא שישאר גם יעקב בהם, כי הברכות קובעים דרכו של עשו לנצחיות, ויעקב יהיה כפוף לו כעבד לפני רבו כנ"ל. וקללותיו של עשו תרבצנה עליו, ולא תהיה לו שום עצה. ובזה תבין תשובת יצחק לעשו, ​הן גביר שמתיו לך וגו', כי אחר שקבע את יעקב לאדון, אין לו עוד שום ברכה בעד עשו כנ"ל.
ואין לתמוה, איך רצה יצחק לברך את עשו ולקבוע דרך צידה דס"א לנצחיות ח"ו. כי שאלה זו שואל הזהר לעיל (דף ל"ג אות ע"ו) ואי תימא איך לא ידע יצחק כל עובדין בישין דעשו וכו' ותירץ שם, שהשכינה רצתה דיתברך יעקב בלא דעתיה ע"ש בהסולם. דהיינו כדי שיצחק ימשיך הברכות השייכים לעשו, דהיינו הג"ר דג"ר כנ"ל, שיכללו בתוך דרכו של יעקב. שזסו"ה, ​הקול קול יעקב והידים ידי עשו, ואין להאריך עוד.