זהר

קלט) ובגין דא אשרי העם יודעי תרועה. אע״ג דשכינתא איהי בעינויא מימינא ומשמאלא. לית ענויא כענויא דבעלה, תרועה דאיהי תורה שבעין אנפין, ואיהי תרועה דיליה. ובגין דא אשרי העם יודעי תרועה.

פירוש מעלות הסולם

קלט) ובגין דא אשרי וגו': ​ומשום זה כתוב אשרי העם יודעי תרועה, ולא כתוב תקיעה, כי אע״פ שהשכינה, היינו המלכות, הוא בענוים, היינו בדינים מימין ומשמאל, הנקראים תקיעה שברים, אין העינוים שהם הדינים פועלים כענוים של בעלה, שהוא קו האמצעי תפארת, שנקרא תרועה, שהיא תורה, ויש בה שבעים פנים והיא היינו המלכות נקראת תרועה שלו, כי במלת תרועה מרומז תורה ע׳. ומשום זה נאמר אשרי העם יודעי תרועה.
פירוש הדברים: בכל ​ראש השנה חוזר העולם לקדמותו, כמו שהיה ביום ד׳ דמעשה בראשית, שאז נתמעטה המלכות, כי מלכות נקראת שנה, וי״ב חדשי השנה הם סדרי התקון שלה מתחלתה עד גמר התקון, ואם נשלם השנה ולא גמרנו תקונה, היא ניתנה לתקון בשנה האחרת, ואנו צריכים שוב להתחיל מראשית הויתה כמו שהיתה ביום ד׳ דמעשה בראשית. וכן בכל שנה ושנה, עד גמר התקון. (שער הכוונות דרושי ר״ה דף ר״ז ט"א ד״ה ויראה לי).
וביום ד׳ דמעשה בראשית כתוב, ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים שמלכות היתה גדולה כמו ז״א, וז״א היה מלביש לקו ימין דבינה, ומלכות לקו שמאל דבינה, וב׳ קוי הבינה היו אז נפרדים זה מזה, ולכן היה קו שמאל דבינה בחכמה בלי חסדים, שאז נמשכים מקו שמאל דבינה דינים קשים והוא חשך ולא אור מחמת שאין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, (פתיחה לפירוש הסולם אות ל״ו) וע״כ נבחן שבראש השנה יושב הקב״ה על כסא דין, ודינים נמשכים לעולם, כי אנו מקבלים תמיד מן מלכות שנקראת כסא לז״א, אז היא מאירה ברחמי ז״א ונקראת כסא רחמים, ואם המלכות היא בשמאל הבינה כשהוא נפרד מן הימין שאז הוא מלא דינים נמצאת המלכות משפיעה דינים לעולם.
ועיקר הנרצה מתקיעת שופר הוא, למעט קו השמאל מג״ר שלו, ולבטל את הדינים הקשים הנמשכים מג״ר דשמאל אלו, וקולות השופר שאנו מעלים הם כחות הדין הממעטים את קו השמאל מן הג״ר שלו, כי הדינים בכלל נמשלים לאש, מה אש הגשמי בעת שהיא מתוקנת כראוי, אין לך דבר טוב בעולם יותר ממנה לקיום כל המציאות, ואם אינה מתוקנת כראוי, אין לך משחית ומכלה את המציאות גדול ממנה. כך הדינים העליונים בעת שהם מתוקנים כראוי, כל שלימות קיום מציאות הרוחני תלויה בהם, כגון הדינים המתוקנים בקו האמצעי, שבהם כופה את קו השמאל להתחבר עם קו ימין, וגורם בזה להארת חכמה אשר אינה מאירה כלל בלי חסדים שבימין, והארת חכמה היא מקור כל המוחין דגדלות שבפרצופין העליונים וגורם שאז מתגלה יחוד ג׳ הקוים בסוד הרחמים. הרי שכל השלימות תלויה בדינים ההם המתוקנים.
ובדרך כלל יש ג׳ בחינות דינים, בסוד ג׳ זריעות: חולם שורוק חיריק (שנתבארו בזהר בראשית א׳ דף ט״ו בסולם ד״ה ההיא) שדינים דחולם שה״ס קו ימין, באים מחמת עליית המלכות לבינה, הממעטת הבינה לו״ק בלי ראש, שה״ס דינים דנוקבא. ודינים דשורוק שה״ס קו שמאל באים מחזרת הג״ר לבינה, שזה נעשה לקו שמאל דבינה, ונודע שמחמת היותו חכמה בלי חסדים, נמשכים ממנו דינים קשים, ודינים אלו להיותם באים מחמת שלימות הג״ו דשמאל, המה מכונים דינים דדכורא. ועוד יש דינים דחיריק שה״ס הקו האמצעי, הכלולים מב׳ בחינות מנעולא ומפתחא (פתיחה לפירוש הסולם אות ל״ח) וגם הם דינים דנוקבא.
והנה הדינים דנוקבא נקראים תרועה. ודינים דדכורא נקראים שברים שכל אלו הדינים אנו מעוררים ע״י התקיעות בקו השמאל, כדי למעט הג״ר שלו שמשם כל חיות הסטרא אחרא, ויתייחד עם הימין. וההפרש בין דינים דנוקבא שבקו הימין, לבין דינים דנוקבא שבקו האמצעי, הוא, כי דינים דנוקבא שבימין אע״פ שנלחמים עם קו השמאל, עכ״ז אינם יכולים למעטו, ונמצא ששתי בחי׳ דינים שולטים בקו הימין, דינים דנוקבא של עצמו, ודינים דדכורא של הקו השמאל, ולכן תוקעים תשר״ת, והם לוחמים זה עם זה ואין אחד יכול לנצח את השני, אלא בסיוע של הקו האמצעי נכנע השמאל. מה שאין כן הדינים דנוקבא שבקו האמצעי הם שמתגברים על הקו השמאל וממעטים הג״ר שלו, שעם מיעוט הג״ר נעלמים כל הדינים דדכורא, ולכן בקו האמצעי אין דינים דדכורא כלל, אלא דינים דנוקבא לבד, ולכן תוקעים תר״ת, ובשמאל ודאי שאין בו דינים דנוקבא כלל אלא דינים דדכורא לבד, כי אם היו שולטים בו דינים דנוקבא היו מתבטלים הג״ר שלו, ולכן תוקעים תש״ת. אמנם כל אלו הדינים שאנו מעוררים עם הקולות הללו, אנו מכוונים אותם רק לקו השמאל, כדי למעטו. שברים תרועה לקו שמאל הכלול בימין. שברים לקו שמאל שבשמאל, תרועה לקו השמאל שכלול בקו האמצעי. באפן שיש ג׳ חלוקים בהתעוררות הדינים עפ״י תכונת ג׳ הקוים. (זהר אמור המשך מן אות קפ״ז עיי״ש בסולם מאמר תקיעת שופר).
וזה אמרו (באות קל״ז) וענויא דשכינתא אע״ג דאיהי בתלת סטרין, כי אנו מעוררים הדינים שבכל ג׳ הקוים, בתקיעה, היינו תקיעות תשר״ת השייכים לקו הימין דאיהי דינא רפיא רפה, כי שם הדינים דנוקבא הם עוד חלשים, ואין בה כח להכניע את השמאל, ולכן כלול שם גם השברים, ודינים דנוקבא נלחמים עם הדינים דדכורא, ואינם יכולים להכניעו ולהמעיטו. ובשברים דאיהו דינא קשיא שהוא הדינים דג״ר דשמאל שהוא דינים דדכורא לבד, דגש גבורה הרומזים על התפשטות קו השמאל כמו דגש שבתוך האותיות, לית לה ענויא כענויא דבעלה דהיינו הדינים דנוקבא לבד שבקו האמצעי, דאיהי תרועה שלשלת שהיא כמו שלשלת לשני הקוים המקשרם ומייחדם זה בזה.
וזה אמרו (באות קל״ח) ורזא דמלה אין קול ענות גבורה דא שברים היינו הקו השמאל שתוקעים תש״ת, שהוא דינים דדכורא לבד בלי דינים דנוקבא. ואין קול ענות חלושה דא תקיעה שהם הדינים שבקו הימין שאנו תוקעים תשר״ת ע״ש שדינים דנוקבא ודינים דדכורא נלחמים זה עם זה, ואין אחד יכול לנצח את השני. אלא קול ענות אנכי שומע דא תרועה היינו הדינים דנוקבא שבקו האמצעי, שאין שם דינים דדכורא כלל משום דסלקא בענויא דא בתר דא כתרועה כי ב׳ כחות יש בדינים דנוקבא שבקו האמצעי, כדי למעט את קומת ג״ר דחכמה שבקו שמאל, שמתחלה פועל במלכות דמדת הדין שכח הצמצום רוכב עליה שלא לקבל הארת חכמה ומלכות זו דמדת הדין נקראת מנעולא שבכל מקום שהוא מתגלה פורח משם האור העליון. אמנם מתוך שאנו רוצים להשאיר את ו״ק דחכמה, מעלימים אח״כ את המסך דמנעולא ופועלים עם המסך דמפתחא שהיא המלכות המשותפת בבינה ובכחה נשאר הארת ו״ק דחכמה.
וזה אמרו (באות קל״ט) ובגין דא אשרי העם יודעי תרועה היינו לעורר הדינים דנוקבא שבקו האמצעי אע״ג דשכינתא איהי בענויא מימינא ומשמאלא, שיש לה כחות הדין שבקו הימין ובקו השמאל, לית ענויא כענויא דבעלה, שהם הדינים דנוקבא שבקו האמצעי הנקראים תרועה שע״י המיעוט דג״ר מקו השמאל הוא נכנע אל הימין ומתלבשים ו״ק דחכמה בחסדים דימין שאז ז״א הנקרא תורה, מאיר במוחין דג״ר שהם נקראים אור התורה. וכן מתגלה החכמה שבמלכות שנקראת פנים, בסו״ה חכמת אדם תאיר פניו, ועם המלכות הם ז׳ ספירות כל אחת כלולה מי', והם שבעים אנפין שבתורה שבע״פ. ואיהי תרועה דיליה שבמלת תרועה כלול תורה ע׳. ובגין דא אשרי העם יודעי תרועה, ולא כתוב יודעי שברים או יודעי תקיעה.