זהר

קלח) דכד אתברי עלמא, אינון אתוון מעלמא עלאה נינהו, דאינון אולידו כל עובדין לתתא, כגוונא דלהון ממש. בג"כ, מאן דידע לון, ואזדהר בהו, רחים לעילא רחים לתתא.

פירוש הסולם

קלח) דכד אתברי עלמא וכו': כי כשנברא העולם, דהיינו כשבינה האצילה את ז"א שנקרא עולם, אלו ב' אותיות, הימנית והשמאלית הנמשכות מחולם שורק, שהן מעולם העליון, מבינה, הן שהולידו כל הדברים שלמטה, שבז"א בצורתן ממש. אבל אות האמצעית הנמשכת מחירק, אין בה שום צורה חדשה, חוץ ממה שמיחד הימין והשמאל. משום זה מי שיודע אותן ונזהר בהן אהוב הוא למעלה ואהוב הוא למטה.
פירוש כי בריאת העולם שהוא ז"א, נעשה ע"י עלית ז"א למ"ן אל הבינה, ונעשה שם קו האמצעי לייחד ב' הקוין ימין ושמאל שבבינה, ובזה קבל כל המוחין הנמצאים בב' הקוין שבבינה, בסוד תלת נפקי מחד, חד בתלת קיימא (כנ"ל בראשית א' דף רפ"ז אות שס"ג ע"ש) ונמצא שכל הצורות הנמצאות בב' קוין ימין ושמאל דבינה נמצאות בז"א, אבל מקו האמצעי דבינה הנמשך בז"א אין משם שום חידוש צורה, שהרי הוא בחינת ז"א עצמו, שעלה שמה. ולפיכך ב' אותיות ימין ושמאל נחשבות לזכרים, דהיינו למשפיעים. ואות האמצעית נחשבת לנקבה, המקבלת מן הזכרים. וכל הג' הם כגוף אחד.