פירוש הסולם
קלח)
בריש כלא א' רישא וסופא דכל דרגין, רשימו דאתרשים ביה דרגין כלהו: בתחילת הכל נרשם אות א' שהוא ראש וסוף של כל המדרגות, והיא רשימו, שכל המדרגות נרשמו עמה
ולא אקרי אלא אחד, לאחזאה דאע"ג דאית ביה דיוקנין סגיאין לאו איהו אלא חד ואינו נקרא אלא אחד, כלומר שהא' הוא אחד במספר, להורות, שאע"פ שיש בו הרבה צורות. כי הוא כולל לכל המדרגות כנ"ל, מ"מ אינו אלא אחד. כלומר, שכל המדרגות נעשו בו אחד.
ודאי איהו את דעלאין ותתאין תליין ביה, ודאי הוא שה
א' הוא אות שהעליונים ותחתונים תלוים בו.
פירוש, כי צורת
א' יורה על צמצום ב', דהיינו על עלית המלכות למקום בינה. והסיום החדש הזה ה"ס קו אמצעי ד
א' ו
י' עליונה ה"ס כתר וחכמה שנשארו בהמדרגה. ו
י' התחתונה ה"ס בינה ותו"מ, שיצאו מהמדרגה ונפלו למדרגה שמתחתיה, וכן יורה על הגדלות, שעלו בחזרה ונתחברו למדרגה אחת עם ה
י' עליונה, ע"י הקו אמצעי שב
א'. ואז נתגלו ממנה כל המוחין דפרצופי אבי"ע כנ"ל במקומות רבים. וכבר נתבאר לעיל (
בדף ז' ד"ה וכבר), שמצמצום א', אין שום מציאות מוחין דאו"י אפילו לזו"נ עליונים, ומכ"ש לנר"ן דצדיקים עש"ה. וע"כ מכנה הזהר כאן את הצמצום א' בשם,
סתים ברשימו כחדודא דמחטא, שהרושם הוא סתום כפתח הנעשה מחודו של מחט, שאין צורת הפתח ניכרת. כלומר, שאין הפתח ראוי לגילוי המוחין. ורשימו זו דצמצום א', ה"ס המלכות דאו"א עלאין, שהם ג"ר דבינה. כנ"ל. ורשימו דצורת
א', שהוא צמצום ב', מתחיל להתגלות רק בפרצוף ז"ת דבינה, המכונה בשם ישסו"ת. (
ועי' לעיל בהקדמת הזהר דף ז' ד"ה וז"ס) ונמצא, שצורת
א' כוללת לכל המדרגות דאצילות: כי צורת ה
י' העליונה הקודמת להקו שבאלכסון, יורה על או"א עלאין דאצילות. וקוצו של יוד עלאה, ה"ס א"א דאצילות, שבהם עוד מאיר הצמצום א' והם נבחנים למים עליונים, מטרם שנגלה הקו האלכסוני ד
א' שהוא הרקיע דהיינו הסיום החדש דצמצום ב'. וקו האלכסוני עצמו שה"ס הרקיע המסיים לאו"א וא"א, הוא פרצוף ז"ת דבינה הנק' ישסו"ת. ויוד תחתונה, ה"ס זו"ן, הדבוקים בבינה ותו"מ שנפלו מישסו"ת, הן בקטנות והן בגדלות. כנ"ל.
וזה אמרו,
מריש נחיתו דא"ס וכו' סתים ברשימו כחדודא דמחטא שמתחילת גילוי הארת א"ס, היה מאיר בדקות כפתחו של מחט, שה"ס צמצום א', שזו"ן ובי"ע לא יכלו לקבל דרך פתח זה כלום, כנ"ל והוא נמשך עד המלכות דאו"א עלאין שבחזה דא"א.
עד דאתפשט נהירו מניה באתר דאית ביה רשימין דאתוון, היינו עד הז"ת דבינה, הנק' ישסו"ת, העומדים למטה מחזה דא"א, שבהם רשימא דאתוון, שהם זו"ן כנ"ל.
בריש כלא א צורת רשימו דאתוון שיצאה תחלת הכל, היתה צורת
א, דהיינו צמצום ב' כנ"ל, ובו
רישא וסופא דכל דרגין, רישא, היא
י' עלאה ד
א'. הרומזת על א"א ואו"א עלאין, שהם ראש כל המדרגות. וסופא, היא
י' תתאה ד
א', הרומזת על זו"ן, שהם סוף כל המדרגות.
רשימו דאתרשים ביה דרגין כלהו, היינו הקו שבאלכסונא, שה"ס רקיע המבדיל, דהיינו סיומא דצמצום ב' בעצמו, שהוא ישסו"ת, שברשימתו זאת דרקיע המבדיל, נרשמו כל המדרגות כולן דזו"ן ובי"ע.
ולא אקרי אלא אחד, כי הרקיע הזה, שה"ס ישסו"ת, עושה כל פרצופי אצילות לאחד, כי בגדלות הוא מתפשט עד סיום האצילות ועי"ז הוא עולה עם הזו"ן לראש דא"א, ונעשו שם כל הפרצופין אחד. (ו
עי' לעיל דף ט"ו ד"ה ההיא.) ועם דברים הללו תבין כל ההמשך שלפנינו.
