תוכן

קלח) שם וז"ל, תאנא, אתפשט האי תפארת מטיבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא, ותקין מפרצופא דנוקבא עד טיבורא. ומטיבורא שארי, ובטיבורא שלים כו'. הנה ממקום זה נראה, כי נוק' ז"א היא דבוקה עם ז"א באחורי הת"ת שבו, למעלה מנצח הוד יסוד שבו. ובמקומות אחרים נראה, כי המלכות היא שביעית למטה מן היסוד, בסיום אות הוא"ו דשמא קדישא. אבל כבר ביארתי לך דרוש ענין ז"א ונוקביה, איך הולכים וגדלים מקטנותם ועד גדלותם. ושם ביארנו, כי כאשר נולד הז"א, כאשר היה בסוד עיבור במעי אימיה, יצא אז מבחינת שש קצוות בלבד, בלי שלשה ראשונות. וזו היא סוד אות ו' שבתוך אות ה' א' דשמא קדישא שאין לה ראש. והנה בסוף זו הו', יצתה המלכות כדמיון נקודה אחת בסוף הוי"ו, והוא סוד הנרמז אצלנו בפרשת בלק דף ר"ג ע"ב, בסוד אשורנו ולא עתה, אושיט פסיעה לבר, כי המלכות יצתה בדמיון פסיעה ונקודה קטנה תחת אות הוי"ו, בולטת קצת לחוץ, ואז עמדה המלכות תחת היסוד בסיום הוא"ו. ואחר אשר נגדל ז"א, ונתהוו שלשה מוחין ברישא דז"א, אז נתעלו החג"ת דז"א ונתהוו בבחינת חב"ד שבו. ונתעלמו נה"י שבו, ונתהוו בבחינת חג"ת שבו, ואז המלכות גם היא עלתה עמו שם, ונמצאת עתה דבוקה, באחורי מה שהוא עתה בחינת ת"ת, אך בתחילה היה נקרא יסוד. ונמצא כי שתי בחינותם, הם תפארת ויסוד, ושניהם ענין אחד. ואז הוצרך המאציל העליון להאציל נה"י חדשים לז"א, שאין לו עתה. ואז מאותם הנה"י האחרים שנתחדשו עתה, נתהוו מן האחורים שבהם, תלת מוחין בנוקבא דז"א כמבואר אצלנו.