זהר

קלח) ואי תימא הא בההוא זמנא דאתאביד לא הוה צדיק, דצדיק לא הוה עד דאערע עובדא ביה. אלא, כלהו הוו ידעי מיעקב, דיעקב הוה ידע, דאתר דא ירית יוסף, ובגיני כך אוריך בלבן כ"כ, עד דיסתיים גופא, ומאן הוא סיומא דגופא, ברית. ועל דא כתיב, ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו', דהא ודאי השתא אשתלים גופא, כיון דגופא אשתלים בעינא למיזל. ובגיני כך, בנימן ידע, ונטר אורחיה דאחוי.

פירוש הסולם

קלח) ואי תימא וכו': ואם תאמר, הרי באותו זמן שנאבד יוסף, עוד לא היה יוסף בבחינת צדיק, כי אין מי שיזכה לבחינת צדיק, זולת אם יקרה לו מעשה נסיון, ואז עוד לא בא לידו שום נסיון. ומשיב, אלא כולם היו יודעים זאת מיעקב, שהוא היה יודע, שמקום זה יירש יוסף, כלומר, שהיה יודע ברוח הקודש, שיתנסה במעשה דאשת פוטיפר, ויזכה לבחינת יסוד צדיק. כי משום זה המתין כל כך בבית לבן, ולא חזר לביתו, עד שיושלם הגוף ומי הוא סיום הגוף, הוא ברית, דהיינו יוסף. וע"כ כתוב, ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני וגו', כי אמר, עתה שנולד יוסף שהוא יסוד, ודאי נשלם הגוף, שהוא ת"ת, וכיון שהגוף נשלם, אני רוצה ללכת. למקומי וארצי. הרי, שיעקב היה יודע ברוח הקודש, שיוסף הוא בחינת יסוד, וממנו ידעו כולם. ועל כן ידע בנימין, ושמר דרכו של אחיו, דהיינו שנעשה יסוד צדיק לאביו במקום יוסף, אחר שנאבד.