זהר

קלח) ולא אקשו, דתנינן, אית חסד ואית חסד. אית חסד דלגו, ואית חסד דלבר. חסד דלגו, הא דאמרן דעתיקא דעתיקין, והוא סתים בסטרא דא דדיקנא, דאקרי פאת הזקן. ולא בעי ב״נ לחבלא האי סטרא, משום האי חסד דלגו דעתיק יומין. ובג״כ, בכהן דלתתא כתיב ביה, לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו. מ״ט. בגין דלא לחבלא אורחוי דחסד דעתיקא, דכהן מסטרא דא קא אתי.

פירוש הסולם

קלח) ולא אקשו, דתנינן וכו׳: ומשיב ולא קשה. כי למדנו שיש חסד ויש חסד. יש חסד שמבפנים שהוא אור הנשמה, ויש חסד שמבחוץ, שהוא אור הרוח. ומפרש, חסד שמבפנים, הוא שאמרנו בעתיקא דעתיקין, שהוא סתום בצד הזה של הדיקנא שנקרא פאת הזקן (כנ״ל באות קל״ו). שהוא תקון הששי. שהאדם אין צריך להשחית צד הזה, משום חסד הזה שבפנים, שה״ס ו״ק דנשמה (כמ״ש שם) של עתיק יומין. ומשום זה בכהן של מטה כתוב בו, לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו. מהו הטעם. הוא כדי שלא להשחית דרכיו, דהיינו תקוניו, של חסד דעתיק, כי הכהן בא מצד הזה. דהיינו מצד החסד.