זהר

קלח) ובזמנא דירתין מניה אלין תלת דרגין דכלילן בשמיה, אתקריאו ישראל לתתא בנוי דקודשא בריך הוא. כמה דאת אמר בנים אתם לי״י אלהיכם. ובזמנא דירתין ישראל משמוי דקודשא בריך הוא אלין תלת בני חיי ומזוני, אתמר בהון כי עזה כמות אהבה, תקיפא איהי ממיתה אפרשותא דקודשא בריך הוא מבנוי.

פירוש מעלות הסולם

קלח) ובזמנא דירתין מניה וכו׳: ובעת שישראל יורשים ממנו אלה שלשת המדרגות, דהיינו: בנים חיים ומזונות, הכלולים בשמו, נקראים ישראל למטה בנים להקב"ה, כמו שאתה אומר, בנים אתם לה׳ אלהיכם. ובעת שיורשים ישראל משמו של הקב"ה, שהוא הוי״ה, (כנ״ל אות קל״ו) שלשה אלה שהם, בנים חיים ומזונות, נאמר בהם כי עזה כמות אהבה, סוף מפסוק של שימני כחותם וגו׳, עזה היא ממות הבדלת הדבקות של הקב"ה מבניו.
ביאור הדברים: כתוב במסכת מועד קטן (כ״ח.) ובכמה מקומות בזהר כי חיי בני ומזוני, לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא, והענין הוא, כי יש ב׳ זווגים לאו״א לצורך זו״ן והעולמות התחתונים בי״ע המקבלים מזו״ן. א׳ הוא זווג תחתון תמידי, כדי להחיות העולמות בלבד, והמוחין הנמשכים מזווג זה ה״ס מוחין דנשמה, שהם לקיום והעמדת העולמות ונמשכים מאו״א עלאין שה״ס ג״ר דבינה, בסו״ה כי חפץ חסד הוא, דהיינו חסדים מכוסים מהארת חכמה, לכן הם בבחינת זכותא להיות המוחין ההם זכים מאד ואין שום צמצום ודין יכול לפגוע בהם. ויש זווג שני שנקרא זווג להולדת נשמות, והוא נמשך מז״ת דבינה, דהיינו בעת שאו״א עולים למקום ג״ר דא״א והם מזדווגים על המ״ן שבמזלא, אז נבחן זווג זה לזווג שלם, ונמשך ממנו בחינת ברכה ג״כ, דהיינו ברכת הזרע, כי אחר שזו״ן מקבלים מוחין אלו הם ראוים להוליד, ונבחן שיש בזווג השלם הזה של או״א ב׳ מיני שפע שהם: ברכה וקיום, כי כל בחינה עליונה כוללת ג״כ את הבחינה התחתונה הימנה, וע״כ גם בחינת הקיום שפירושו אורות דחסדים המיוחסים לאו״א בזווג תחתון, נכללים ובאים ג״כ בזווג העליון.
וזה אומרו (באות קל״ז) ומניה ירתין בני ישראל, היינו בעת שז״א מקבל המוחין דע״ב מאו״א שעלו למקום ג״ר דא״א ומזדווגים על המ״ן שבמזלא, בני חיי ומזוני, דהיינו ב׳ מיני שפע: א׳ היא בחינת חיי שאין קיום והעמדה אל העולמות זולתה, ב׳ בחינות בני ומזוני, להיותם המוחין האלה להולדת נשמות שהם בני. וכן הם מזוני בסוד המשכת אור החיה, כי ע״י מזונות נמשכים החיים העליונים וזהו בחינת תוספת על הקיום העיקר הנמשך מן השפע של קיום העולמות.
חיי מסטרא דאבא ואמא שהם י״ה, דהיינו או״א עלאין, שהם נתקנו בג״ר דבינה, וה״ס י״ה דהוי״ה, הכוללים ב׳ מיני המוחין: הן של הזווג התמידי שהוא להחיות העולמות לקיום בלבד, והן הזווג השני להולדת נשמות, אלא המוחין של הזווג התמידי נמשכים מקומת או״א עלאין המלבישים על חג״ת דא״א, שכתר שלהם הוא הגרון דא״א שיצא לחוץ מן העדן העליון שהוא חכמה סתימאה, ומ״מ הם נבחנים לג״ר ובחינת ראש, משום שג״ר דבינה אינם סובלים משום צמצום. אבל מהם אינם באים המוחין דהולדה וזו״ן עומדים אז אחור באחור, אמנם בעת שאו״א עולים לג״ר דא״א, ומקבלים מוחין דע״ב כמו א״א, אז גם ז״ת דאו״א הם בבחינת ראש כמו הג״ר, וזו״ן יכולים עתה לקבל משש קצוותיה דבינה בחינת ג״ר שלו, שהם בחינת הארת חכמה, ויכול להזדווג עם מלכות פנים בפנים ולהוליד נשמות, וזה אמרו בני מסטרא דעמודא דאמצעיתא וכו'. (תע״ס חלק י״ד תשובה י״ט כ׳).