זהר

קלח) ושדרה איהו לולב אם נפרצו עליו פסול. כגוונא דא צריך דלא יפסיק בתמני סרי ברכאן דצלותא דאינון לקבל ח״י נענועין דלולב, כמה דאוקמוהו מארי מתניתין אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. בגין דח״י עלמין איהו דאחיד בין יהו״ה אדנ״י, כגוונא דא יאהדונה״י, דסליק לחשבון אמ״ן. ובגין דא אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק כשהוא כורע בברוך. ומה דאתמר אבל עקרב פוסק. בגין דהא אוקמוהו וחי בהם ולא שימות בהם.

פירוש מעלות הסולם

קלח) ושדרה איהו לולב וכו': ושדרה הוא דומה ללולב, אם נפרצו עליו פסול (סוכה כט:) כעין זה לא צריכים להפסיק בשמונה עשרה ברכות התפלה שהן נגד ח״י הנענועים של הלולב שמנענעים ג׳ פעמים לכל צד דרום צפון מזרח מערב ומעלה ומטה, וג׳ פעמים ו' הם ח״י. כמו שהעמידו בעלי המשנה, (ברכות ל:) אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. משום דח״י העולמים שהוא יסוד הוא המיחד בין הוי״ה שהוא ז״א, לאדנ״י שהוא מלכות. כעין זה יאהדונה״י שעולה לחשבון אמן, היינו צ״א. וזהו שעונים אמן על כל ברכה (עי' רע״מ פנחס אות ש״ז) ומשום זה אפילו נחש כרוך על עקבו, ורוצה לקטרג על התפלה, לא יפסיק מלהעלות את המלכות אל היחוד, כשהוא כורע בברוך, היינו שהתחיל להמשיך המוחין דפנים ע״י יסוד שנקרא ברוך, לא יפסיק ויהיה בטוח שיגמור את היחוד, כמ״ש בזהר (ב״א אות קצ״ט) אי חיוויא בעי לקטרגא לצלותא צריך למעבד ליה קירטא (עיי״ש), ומה שלמדנו (ברכות ל״ג) אבל עקרב פוסק הוא משום שהרי העמידו חז״ל (יומא פ״ה:) וחי בהם ולא שימות בהם.
פירוש, כי נחש הוא הכולל של ג׳ הקליפות שנעשו עם התקון של צמצום הב׳, ומרומז בסופי תיבות רוח ענן אש. וע״י המשכת המוחין דג״ר, בתקון הקוים (כנ״ל אות קכ״א) מתבטל אחיזתו. ועקרב הוא אותיות עקר ב׳ היינו קליפה שעוקרת כל התקונים שנעשו ע״י המתקת המלכות בבינה המרומזים באות ב׳ (כנ״ל אות קכ״ט וק״ל) ומעוררת הנקודה, דמדת הדין שבמלכות שלא נמתקה בבינה, והיא בחינת מלכות דצמצום א׳ שאינה ראויה לקבל שום אור, ובכל מקום שהיא מתגלה היא דוחה כל האורות החיים בסוד ימותו ולא בחכמה, ולכן פוסק כדי לתקן התקונים דצמצום ב׳ מחדש.