זהר

קלז) ודא איהו רבעי לשמשא בהאי רקיעא ביממא, ולא אתיהיב ליה רשו, עד דסליק נהורא דסיהרא, וכדין אפיק כל אינון חילין, וכל אינון ממנן. וכד נהיר יממא, עאלין כלהו בפתחא חדא, דאינון ט' פתחין, דאיהו פתחא עלאה על כלהו. וכד צלותא סלקא, עאלת בההוא פתחא, וכלהו סרכין, וכלהו ממנן, נפקין מההוא פתחא. ועליהון זבוליא"ל, ההוא רב ממנא, ונפקי כלהו ונשקי לה, ומטאן עמה עד רקיעא תניינא.

פירוש הסולם

קלז) ודא איהו דבעי וכו': וזה רוצה לשמש ברקיע הזה ביום, ולא ניתנה לו רשות עד שעולה האור של הלבנה, דהיינו בלילה. ואז הוא מוציא כל אלו הצבאות וכל אלו הממונים. וכשהאיר היום עולים כולם בפתח אחד מאלו ט' פתחים, שהוא פתח העליון על כולם, דהיינו בנקודת כתר שנשארה במדרגה, שמתחתיה עומד הרקיע, כנ"ל בדבור הסמוך, וכשהתפלה עולה היא נכנסת בפתח ההוא, העליון על כולם, וכל השרים וכל הממונים יוצאים מפתח ההוא, ועליהם זבוליאל ההוא ממונה העליון, כלומר שאין שם ממונה אחר אלא אותו זבוליאל הממונה באויר, הוא ממונה ג"כ בפתח העליון, שהוא למעלה מרקיע המלכות דעשיה. ויוצאים כולם ונושקים אותה, ומגיעים עמה עד רקיע השני, שהוא יסוד דעשיה.
פירוש המלכות היא בחינת קו שמאל, דהיינו חכמה בלי חסדים, וע"כ בשעה שהיא מושלת אין אור אלא חשך, כי החכמה אינה מאירה בלי חסדים. וזסו"ה, ותקם בעוד לילה. שזמן קימתה, דהיינו שליטתה, הוא בלילה. וז"ש. ודא איהו דבעי לשמשא בהאי רקיע ביממא ולא אתיהיב ליה רשו, כי בשעה שהמלכות שולטת היא לילה ולא יום, מטעם הנ"ל, עד דסליק נהורא דסיהרא, דהיינו עד הלילה. וכדין אפיק כל אינון חילין וכל אינון ממנן, כי בלילה שולטים כל הט"ס תחתוניות של המלכות, ונמשכים מהם צבאות וממונים המושלים מכח השמאל.
וז"ש וכד נהיר יממא, והמלכות יורדת מבינה למקומה, אע"פ שט"ס תחתוניות הם בלי פגם, כי כבר ירדה המלכות מן הרקיע שצמצם אותם לבחינת אויר, עכ"ז אין להם שליטה במקומם אלא שצריכים לעלות מרקיע ולמעלה, לפתח העליון שבכולם שהוא הכתר. ששם הם נכללים בימין בחסדים. ועמהם הולכת ועולית גם התפלה, מחמת ההשתוות שהשיגה עמהם בהיותם למטה מרקיע, (כנ"ל בביאור באות קל"א ע"ש). וכיון שהתפלה עלתה למעלה מרקיע דמלכות, היא פוגשת שם את האויר של הרקיע השני, שנפל שם, שאח"כ אחר ירידת המלכות מבינה דיסוד דעשיה למקומה, מתנשא האויר ועולה לרקיע היסוד, ולוקח עמו יחד, כל הצבאות והממונים והתפלה שהיו דבוקים בו בשעת הנפילה, ומעלה אותם לרקיע היסוד. וז"ש ונפקי כלהו ונשקי לה ומטאן עמה עד רקיעא תנינא. שהוא רקיע של היסוד דעשיה.