זהר

קלז) ומגו דאיהו מעלמא דנוקבא, לא אכיל ליה אלא בלילה, דכתיב, ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא. דהא קדש דאיהו מעלמא דדכורא, לא אתאכיל אלא ביום. בגיני כך קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה, שירותא עלאה דכל עלמא דדכורא, קדש איהו, ומה דסליק ביה, בקדש ישראל הוה , ובגיני כך קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה.

פירוש הסולם

קלז) ומגו דאיהו מעלמא וכו': ומשום שהיא מעולם הנקבה, אינה אוכלת אותו אלא בלילה, שאז שליטת הנוקבא שהיא המלכות, שכתוב, ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא. כי קדש שהוא מעולם הזכר, אינו נאכל אלא ביום. שאז שליטת הזכר שהוא ז"א. משום זה כתוב, קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. ונקרא ראשית, כי התחלה עליונה של כל עולם הזכר הוא קדש, דהיינו או"א עלאין שהם המוחין דז"א, ומה שעלה מן הקדש הוא ישראל, דהיינו ז"א, ומשום זה קדש ישראל לה' ראשית תבואתה.