זהר

קלז) צרורא אחרא אית לעילא, והוא גליפא בע"ב חתימן דגושפנקא תקיפא, ובהו שקיען גלגלוי דימא. כד נטלין, אתפלגו לארבע זויין. פלגו חדא סליק, ופלגו חדא נחית, פלגו חדא לסטר צפון, ופלגו חדא לסטר דרום. כד מתחברן כחדא, גומרין דלהטין קיימין, בלהט שננא דחרבא דמתהפכא.

פירוש הסולם

קלז) צרורא אחרא אית וכו': צרור אחר יש למעלה והוא חקוק בע"ב חתימות מטבעת התקיפה, ובהם שקועים גלי הים. כשנוסעים נחלקים לד' זויות, חלק אחד עולה, שמאיר ממטה למעלה דהיינו הנוקבא שה"ס מערב. וחלק אחד יורד, שמאיר ממעלה למטה, עם אור החסדים, והיינו ז"א, שה"ס מזרח. חלק אחד לצד צפון, שהוא קו שמאל, גבורה. וחלק אחד לצד דרום, שהוא קו ימין חסד, כשמתחברים יחד, גחלות לוהטות עומדות בלהט החרב המתהפכת.
פירוש. כמו שנתבאר לעיל, ענין המסך, שבקו אמצעי הנקרא צרורא, המשמש במקום בינה, וכן הוא משמש מחזה ולמעלה דז"א, להיותם מדרגה אחת, כן יש צרורא המשמש מחזה ולמטה דז"א, שבכחו מכריע בין ב' הקוין אשר שם. וההפרש ביניהם הוא רב, כי אותו הצרור, המשמש מחזה ולמעלה דז"א, אינה מגלה שם הדינים שבו, להיותו נמצא בסיום הקוין, ואין הדינים יכולים לפגום למעלה ממקום מציאותם. מה שאין כן הצרור שמחזה ולמטה דז"א, כבר כלול בו הדינים מצרור העליון העומד למעלה ממנו במקום החזה. והנה ג' הקוין חג"ת שלמעלה מחזה, נקראים ע"ב דרגין, כנ"ל, שה"ס ג' הפסוקים ויסע ויבא ויט. וע"כ מכונים הדינים אשר בצרור העליון העומדים בסיום ע"ב דרגין, בשם, ע"ב חתימן דגושפנקא תקיפא, ע"ב, על שם הארתו, חתימן פירושו סיומים, משום, שנמצאים בסיום המדרגות, גושפנקא תקיפא היינו הצרור עצמו, שהוא המסך דחזה, שבו הדינים.
וז"ש צרורא אחרא אית לעילא, היינו הצרור שבקו האמצעי שמחזה ולמטה. והוא גליפא בע"ב חתימן דגושפנקא, דהיינו הדינים שבצרור העליון העומד במקום החזה, המכונים כן, המשפיעים לצרור התחתון. אמנם עם כל זה אינם נחשבים לדינים שיפגמו משהו את המדרגה, שהוא מטעם, ובהו שקיען גלגלוי דימא, שהדינים המתגלים בים, המכונים גלי הים, ישתוקו על ידי הדינים שבקו אמצעי שלמטה מחזה, ולולא הדינים הללו שבצרור התחתון לא היו הגלים נשתקים, והים, שהוא המלכות, לא היתה יכולה להאיר. וע"כ אינם נחשבים לדינים אלא לתקונים.
וג' הקוין הללו, אינם מגלים חכמה אלא בסוד נסיעתם, דהיינו שהארת כל אחד מתגלה במיוחד בזה אחר זה, בסוד ג' נקודות: חולם, ואח"כ שורק, ואח"כ חירק. ואז מקבלת המלכות את גילוי החכמה מהם. אבל כשגמרו הארתם בזה אחר זה, המכונה נסיעה, אז הם נחים. דהיינו שהארתם מתחברת ביחד תחת שליטת אור החסדים, והחכמה אינה מתגלה עוד.
וז"ש, כד נטלין, כשהם נוסעים, כדי לגלות הארת החכמה, אתפלגו לארבע זוויין הם נחלקים לד' זוית, דהיינו שכל אחד מג' הקוין מגלה הארתו במיוחד, מתחילה הימין ואח"כ אחר שנגמרה הארת הימין מאיר השמאל, ואח"כ כאשר נגמרה הארת השמאל, מאיר האמצעי, שהם מכונים, דרום, צפון, מזרח. ואח"כ המערב שהיא המלכות מקבלת מהם החכמה. וז"ש פלגו חדא סליק וכו'. אבל כד מתחברים כחדא, דהיינו אחר שגמרו נסיעתם שמאירים כולם ביחד, גומרין דלהטין קיימין בלהט שננא דחרבא, גחלות לוהטות עומדות בקו השמאל בסוד להט החרב המתהפכת, שהם שומרים את החכמה שלא תגלה שלא בשעת נסיעה. וע"כ אין גילוי אז אלא לאור החסדים בלבד.