זהר

קלז) וענויא דשכינתא, אע״ג דאיהי בתלת סטרין, בתקיעה דאיהי דינא רפיא, רפ״ה. ובשברים דאיהו דינא קשיא, דג״ש גבורה. לית לה ענויא כענויא דבעלה, דאיהו תרועה שלשל״ת.

פירוש מעלות הסולם

קלז) וענויא דשכינתא אע״ג וכו׳: וענויים של השכינה, היינו הדינים של המלכות, אע״פ שהיא נמצאת בשלשה צדדים דהיינו בג׳ בחינות דינים, מג׳ הקוים, ​בתקיעה, שהיא רומזת לקו הימין, שהיא דין רפה, הבא מחמת עליית המלכות לבינה, הממעטת את הבינה מג״ר לו״ק, הסימן של האור המאיר באות זה הוא רפ״ה דהיינו קו מושכב למעלה הרומז לחסדים בלבד. ובשברים הרומז לקו שמאל, שהוא חכמה בלי חסדים, שהוא דין קשה שמחמת היותה חכמה בלי חסדים נמשכים ממנה דינים קשים. והסימן של האות המאיר באור זה הוא דג״ש גבורה שנקודת דגש רומזת להמשכת החכמה לתוך הכלים שהם האותיות. אין לה ענוי כענוי דבעלה, דהיינו הדינים שבקו האמצעי שהוא תרועה בסדר התקיעות, ושלשלת בטעמים.