זהר

קלו) מאן סכת חסר ו'. דא משכנא תתאה, דאיהו כעששיתא, לאחזאה לכל נהורין, וכדין אמר, בסכת תשבו שבעת ימים. מאן שבעת ימים. מעלמא עלאה לתתאה, דכלהו קיימי בקיומא, לאנהרא להאי סכת. ומאן איהי. דא סכת דוד הנופלת. סכת שלום. ובעי עמא קדישא למיתב תחות צלהא, ברזא דמהימנותא, ומאן דיתיב בצלא דא, יתיב באינון יומין עלאין.

פירוש הסולם

קלו) מאן סכת חסר וכו': מהו ​סכת חסר ו', זה הוא משכן התחתון, דהיינו מלכות, שהוא כמו עששית, שהוא כלי מזכוכית שמשימים בתוכה נר להאיר, להראות כל האורות, ואז אמר התנוצצות המסך, ​בסכת תשבו שבעת ימים. מי הם שבעת ימים הם מעולם העליון, שהוא בינה, לעולם התחתון, שהוא מלכות, שכל שבעת ימים, שהם חג"ת נהי"מ דבינה, עומדים בקיומם להאיר לסכת הזו. ומי היא, זו סכת דוד הנופלת. סכת שלום. דהיינו המלכות. ועם הקדוש צריך לשבת תחת צלה בסוד האמונה, שהיא המלכות, ומי שיושב בצל זה, יושב באלו הימים העליונים של הבינה.
ביאור הדברים. שמתחלה נברא העולם במדת הדין, שהיא מלכות דצמצום א', ראה שאין העולם מתקיים, כי הכלים הנמשכים ממלכות דמדת הדין אינם ראוים לקבל אור העליון לתוכם, עמד ושתף עמו מדת הרחמים. דהיינו שהעלה המלכות למקום בינה שהיא מדת הרחמים. ואז נבקעו כל המדרגות לב' חצאים שכתר וחכמה נשארו בראש א"א, ובינה ותו"מ שלו נפלו לגוף, וכן כולם, (כנ"ל בראשית דף ד' ד"ה ביאור, ע"ש) שבזה נתמעטו כל המדרגות לו"ק בלי ראש. שמצב הזה מכונה נקודת החולם, ואח"כ לעת גדלות, ע"י הארת ע"ב ס"ג דא"ק חוזרת ויורדת המלכות ממקום בינה למקומה, וכל חצאי המדרגות שנפלו ממדרגתם חוזרים למדרגתם והמדרגות נשלמות שוב בג"ר, (כנ"ל בראשית א' דף צ' ד"ה בגין ע"ש) ומצב הזה מכונה נקודת השורק. שאז אותם בינה ותו"מ שחזרו למדרגתם לוקחים עמהם למעלה גם התחתון שהיו שורים בו בזמן נפילתם, והתחתון מקבל מחמת זה המוחין דעליון, (כנ"ל בהקסה"ז דף כ' ד"ה ואמא. ע"ש) ונמצא שבעת קטנות נפלו בינה ותו"מ דישסו"ת, שהם אמא, לזו"ן, ובעת גדלות, שבינה ותו"מ חוזרים למדרגתם לבינה, לוקחים עמהם גם זו"ן למקום בינה, ואז מקבלים הזו"ן המוחין דבינה. ע"י הכלים דבינה ותו"מ דבינה, שהיו אצלם בזמן קטנות, כמ"ש שם. ונמצא עתה, שזו"ן ראוים לקבל אור העליון של בינה וכן כל העולמות בי"ע הנמשכים מהם. ואז נתקיים העולם. ולולא עלית המלכות למקום הבינה, לא היה מציאות, שהעולם יוכל להתקיים. (כנ"ל בראשית א' ד"ה וכבר עש"ה).
וזה אמרו (אות קל"ד) כד אתברי עלמא אתמר האי קרא, דהיינו בעת ששתף מדת הרחמים עם המלכות כדי שהעולם יוכל להתקיים. כד שרא חכמה לנפקא מאתר דלא ידיע ולא אתחזי, דהיינו בעת שעלתה המלכות במקום בינה דראש א"א, ונשאר א"א בכתר וחכמה, ובינה ותו"מ שלו נפלו לבחינת גוף שלו, ובינה זו שיצאה לחוץ מראש דא"א נתחלקה לשנים, הג"ר שלה נתקנו באו"א עלאין, ונקראים חכמה, והז"ת שלה נתקנו בישסו"ת ונקראים בינה. וז"ש, כדין נפיק חד משחתא, דהיינו המסך של המלכות שעלתה לראש דא"א, ובטש, דהיינו שהוציא הבינה דא"א לחוץ מראש, וההיא חכמתא עלאה, שהוא ג"ר דבינה, שנתקנו לאו"א עלאין. נציץ, בבחינת הקטנות שנפלו הבינה ותו"מ שלו למטה לבינה. ואתפשט לכל סטרין ברזא דמשכנא עלאה, היינו בעת גדלות, שהחזיר הבינה ותו"מ שלו עלתה אליו גם משכנא עלאה שהיא בינה וקבלה ממנו מוחין. ועד"ז, וההוא משכנא עלאה אפיק שית סטרין, שגם הבינה החזירה אליה בינה ותו"מ שלה שנפלו לזו"ן, שעי"ז קבלו זו"ן המוחין דבינה, והבינה הוציאה ששה סטרין שהם זו"ן. וכדין ההוא נציצו דמשחתא, דהיינו סוד הארת המסך והמיעוט שנעשה ע"י עלית המלכות לבינה, נהיר לכלא, האיר מוחין דבינה לכל, דהיינו לז"א ולנוקבא, ואמר, אל המוחין, שהם חג"ת נה"י דבינה, בסכת תשבו שבעת ימים, דהיינו שיתפשטו אל המלכות הנקרא סכת חסר ו'. ונבחן, שאמר, כי לולא הצל, שפירושו התמעטות האור, של נציצו דמשחתא שנעשה בבינה, שה"ס הסכך, לא היו נמשכים שבעת ימים, שהם חג"ת נהי"מ דבינה אל הסכת, שהיא המלכות למטה, אמנם גם בה אותו הצל של נציצו דמשחתא שה"ס הסכך, כי גם בה יש ע"ס. והמלכות שלה עלתה ג"כ למקום בינה שלה, ובינה ותו"מ שלה נפלו לבי"ע, שמחמת זה לעת גדלות כשמחזרת בינה ותו"מ שלה לאצילות עולים עמהם גם בי"ע בדרך המדרגה, לאצילות ומקבלים ממנה המוחין דשבעת ימים. באפן ששורש הסכך הוא בבינה, ומשם הוא אומר, בסכת תשבו שבעת ימים. וז"ש (באות קל"ד) האי קרא על עלמא עלאה אתמר, אמנם אותו הצל והסכך נמצא ג"כ במלכות, וע"כ היא נקראת סכה בלי ו', שהכונה היא על אותו הסכך של הבינה הנמצא במלכות.