זהר

קלו) ת"ח, כד האי דמא אתער על עמא, ההוא דמא דקטולין איהו דיתער עלייהו עמא אחרא וקטיל לון. אבל במצרים, לא בעא קב"ה לאייתאה עלייהו עמא אחרא לאתערא עלייהו דמא בגין דישראל הוו בינייהו, ולא יצטערון בגין דדיירין בארעא דילהון, אבל קב"ה מחא לון בדמא, בנהרין דלהון, דלא הוו יכלין למשתי.

פירוש הסולם

קלו) ת"ח, כד האי וכו': בוא וראה, כשדם הזה מתעורר על איזה עם, הוא דם של הרוגים, כי יעורר עליהם עם אחר שיבא ויהרג אותם. אבל במצרים, לא רצה הקב"ה להביא עליהם עם אחר שיעורר עליהם דם, דהיינו שיהרגם, משום שישראל היו ביניהם, ולא יצטערו ישראל היושבים בארצם. אלא הקב"ה הכה אותם בדם, בנהרות שלהם, שלא היו יכולים לשתות.