זהר

קלו) דהא מתמן ולהלאה, לית מאן דיכיל לאסתכלא ולמנדע. מ"ט, משום דאיהו סתים במחשבה, ומחשבה דקב"ה, טמירא סתימא עלאה, מחשבה דבר נש, בכל עלמא, לא יכיל לאתדבקא ולמנדע לה, מלין דתליין במחשבה עלאה, לית מאן דיכיל לאתדבקא לון, מחשבה ממש עאכ"ו לגו מן מחשבה מאן איהו דעביד רעיוני, דהא לית סוכלתנו למשאל, כ"ש למנדע.

פירוש הסולם

קלו) דהא מתמן ולהלאה לית מאן דיכיל לאסתכלא ולמנדע: שהרי משם ולמעלה, דהיינו למעלה מרקיע הקדמון, אין מי שיכול להשכיל ולדעת. מאי טעמא, משום דאיהו סתים במחשבה, ושואל מהו הטעם, ואומר, משום שהוא סתום בסוד המחשבה. כלומר, כי למעלה מרקיע הקדמון, דהיינו למעלה מחזה דפרצוף הבינה דאצילות, הרי שם הג"ר של הפרצוף הבינה, הנבחן לבחינת מחשבה, שאין שום תפיסא בג"ר, כנודע. מחשבה דבר נש, בכל עלמא לא יכיל לאתדבקא ולמנדע לה, המחשבה של אדם, אין בכל העולם מי שיוכל להשיג ולדעת אותה. מלין דתליין במחשבה עלאה לית מאן דיכיל לאתדבקא לון, מחשבה ממש על אחת כמה וכמה. מכ"ש דברים התלוים במחשבה העליונה, אין מי שיכול להשיג אותם, ומחשבה עצמה על אחת כמה וכמה שאי אפשר להשיגה. פירוש, ספירת הבינה היא בחינת ג"ר ומחשבה, והיא כלולה אמנם מע"ס, שהג"ר שבה הן בחינתה עצמה, וז"ס תחתונות שבה אינן בחינתה עצמה, אלא בחינת זו"ן הכלולים בה. ואומר הזהר שאפילו ז"ת דבינה, שהן רק כלולות ותלויות במחשבה, שהיא בינה, אין השגה תפיסה בה, דהיינו במקומן עצמן, אלא רק במקום זו"ן, ומכל שכן הג"ר דבינה שהן עצמות הבינה, שאין שום השגה תפיסא שמה.
לגו מן מחשבה מאן איהו דעביד רעיוני, דהא לית סוכלתנו למשאל, כל שכן למנדע. יותר פנימיות מהמחשבה, שהיא בינה, מי הוא שיפעיל שמה איזה רעיון שהרי אין שם הבנה אפילו לשאול, ומכל שכן לדעת. פירוש, למעלה מבינה, הוא א"א, שה"ס הכתר, לכל פרצופי אצילות, והוא בחינת א"ס, דלית השגה תפיסא ביה כלל.