זהר

קלו) תקונא שתיתאה. מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא, וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא לרישא דפתחא דארחא תתאה דפומא.

פירוש הסולם

קלו) תקונא שתיתאה וכו׳: תקון הששי. השערות מתתקנות ועולות ממטה למעלה דהיינו ממקום תחת שפה תתאה שבלחי התחתונה עד למעלה ללחי העליונה והמנחה של בושם הטוב, דהיינו התפשטות השערות, מכסות מתחת שפה תתאה עד ראש הפה שלמעלה שבשפה עלאה, שהוא הלחי העליונה שה״ס שורש עבור ב׳ לצורך נשמה. ואחר העבור, חוזרות ויורדות השערות לראש הפתח של הארח התחתון דפה שמתחת שפה תתאה. דהיינו שנולדים ובאים למקומם הקבוע בלחי התחתונה, וה״ס מרחב הזקן, המתפשט בלחי התחתונה מזוית הלחי עד ראש השפה עלאה ועד תחת שפה תתאה. ונקרא ג״כ פאת הזקן.
פירוש, אחר שכבר נשלמו השערות בג״ר דרוח ע״י אורחא תתאה שבשבולת הזקן שמתחת שפה תתאה מגיע הזמן לעלות לעבור לצורך ו״ק דגדלות, וז״ש מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא וכו׳ עד רישא דפומא דלעילא, שהיא בחינת עליה למקום בינה, כמו בתקון הב׳. אלא שעבור הזה הוא לצורך קבלת אור הנשמה. שבעבור משיג נפש דנשמה, ואח״כ בסוד הלידה משיג רוח דנשמה. וז״ש, ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא, דהיינו שחוזר ויוצא ממעי האם שהיא בינה שהיא הלחי העליונה ויורד למקומו ללחי התחתונה, שה״ס לידה ויניקה, שבירידה זו משיג רוח דנשמה. ויש לו ו״ק דג״ר. ומכונים תקרובתא דפוסמא, משום שהג״ר מכונים בשמים וריח הטוב.