זהר

קלו) א״ר יצחק, והא כתיב נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן, אי הכי דא קב״ה. א״ל אין. בגין דביה תליא כל דכיותא וכל קדושה. א״ל, אי הכי, אמאי והובא, והועלה מבעי ליה. א״ל, כד״א והובא את בדיו בטבעות, דעייל דא בגו דא. אוף הכא והובא, דיכנסון ליה לכהנא, לדכאה ליה ויעלון מלה קמיה.

פירוש הסולם

קלו) א"ר יצחק וכו׳: אר״י, והרי כתוב, נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן, וא״כ, הוא, הקב״ה. אמר לו כן. שהוא הקב״ה, משום שבהקב״ה תלויה כל טהרה וכל קדושה. אמר לו, א״כ, למה נאמר והובא, והועלה אל הכהן, היה צריך לומר כי להקב״ה נוהג עליה, ולא ביאה. א״ל הוא כש״א, והובא את בדיו בטבעות, שפירושו שמביא זה בתוך זה, אף כאן, והובא, פירושו, שמכניס אותו אל הקב״ה שנקרא כהן, כדי לטהר אותו, ויביאו הדבר לפניו.