זהר

קלו) אלא, תלת אשין בשרגא: אשא חוורא, ואשא אוכמא, ואשא תכלתא. לקבל: תורה, נביאים, וכתובים. לקבל: כהן, לוי, וישראל. ותכלת איהי שכינתא, קריבא לן, ואיהי אחידא באינון פתילות, בכנפי מצוה, דאתמר בהון ועשו להם ציצית. והאי תכלת דאיהי שכינתא, איהי דינא, דאכילת קרבנין ועלוון.

פירוש הסולם

קלו) אלא תלת אשין וכו׳: ומשיב, אלא שלש אשות בגר, אש לבן אש שחור, אש תכלת, כנגד תורה נביאים כתובים, וכנגד כהן לוי ישראל, ותכלת היא השכינה שהיא קרובה לנו, שהיא שורה על התחתונים. והיא נאחזת באלה הפתילות, שהם כנפי מצוה, שנאמר בהם, ועשו להם ציצית, ותכלת זו שהיא השכינה היא דין, שאוכלת קרבנות ועולות.
ביאור המאמר. נפש רוח נשמה של האדם, נקראים קדשים, הנפש נקראת קודש, והרוח קדשים, והנשמה קדש קדשים. וז״ש, פקודא דא לשרוף קדשים וכו׳, בסתרי תורה אית קדש ואית קדשים וכו׳ דהיינו שבסתרי תורה, מתבאר סוד שריפת קדשים, בשריפת נפש רוח נשמה של אדם, שה״ס קדש קדשים, וכו', לפני ה'. ושואל מה הנאה אית לקב״ה בקדשים דאתוקדו. היינו מהי ההנאה שיש להקב״ה, משריפת הנשמות הנקראות קדשים. ומתרץ, אלא תלת אשין בשרגא וכו', שג' אשות אלו הם, לקבל תורה ונביאים וכתובים שאשא חוורא היא כנגד תורה, שהיא ת״ת. ואשא אוכמא היא כנגד נביאים, שהם נצח והוד. ואשא תכלתא היא כנגד כתובים, שהם מלכות. והם לקבל כהן לוי ישראל, שפירושם ג׳ קוין, ימין שמאל ואמצע. ונמצא שתורה היא כנגד כהן שהוא קו ימין ונביאים הם כנגד לוי, שהוא קו שמאל. וכתובים הם כנגד ישראל, שהם קו האמצעי. ויש להבין הדברים, הרי תורה נביאים וכתובים הם ת״ת, נו״ה ומלכות, שהם זה תחת זה, ואיך תדמה אותם לכהן לוי ישראל, שהם ג׳ קוין, שהימין מול השמאל, והאמצעי, הוא ביניהם, וכולם במדרגה אחת.
והענין הוא. שזה דומה, לאו״א וישסו״ת וזו"ן, שהם ג״כ ג׳ מדרגות זה למטה מזה, ועכ״ז הם נעשים ג׳ קוין במדרגה אחת. כי או״א, בעת שהם מעלים הבינה ותו״מ שלהם, עולה עמהם גם מדרגה התחתונה, שהם ישסו״ת הדבוקים בבינה ותו״מ אלו (כנ״ל בהקסה״ז דף כ׳ ד״ה ואמא) ואלו ישסו״ת העולים לאו״א, נעשים אז קו שמאל לאו״א, ואח״כ בינה ותו״מ דישסו״ת שעלו לישסו״ת, כבר העלו עמהם גם הם את מדרגה התחתונה שלהם שהם זו״ן, למקום ישסו״ת שהוא עתה באו״א, ונמצאים כל ג׳ המדרגות שהיו מתחילה זו תחת זו, שהם עתה בחינת ג׳ קוין במדרגה אחת, שאו״א הם מקו ימין, וישסו״ת הם קו שמאל, וזו״ן הם קו אמצעי. ועל דרך זה ממש, נעשו תורה נביאים וכתובים לג׳ קוים. כי בעת שת"ת שה"ס תורה, העלו בינה ותו״מ שלהם, עלו עמהם גם המדרגה התחתונה שלו, שה״ס נו״ה, שה״ס נביאים, למקום הת״ת, ונעשו קו שמאל שלו. ואלו נו״ה בעת שהעלו בינה ותו״מ שלהם, עלתה עמהם גם המלכות לנצח והוד, שהם עתה בת״ת ונמצא עתה שהם שלשתם במקום ת״ת, ונעשו ג׳ קוין, שת"ת הוא קו ימין, ונו״ה קו שמאל, והמלכות קו אמצעי. אמנם יש לדעת כאן, הכלל, שאין מלכות בלי יסוד, וע״כ אע״פ שכתובים הם מלכות כוללת המלכות גם יסוד, באפן, שיסוד ומלכות נעשו לקו אמצעי לת״ת ונו״ה, ע״ד הזו״ן שנעשו קו אמצעי לאו״א וישסו״ת. וכדי להעיר את זה, מדייק הרעיא מהימנא ואמר, שג׳ אשות לבן שחור ותכלת אע״פ שהם זה תחת זה, כמו תורה נביאים וכתובים מכל מקום הם ג׳ קוין כמו כהן לוי ישראל.
והנה אור הנר בכללו, הוא אור המלכות. כי המלכות נקראת נר. אלא כמו שאנו אומרים בז״א, שהוא כולל כל ג׳ קוין דבינה, מטעם, כיון דתלת מחד נפקי, חד בתלת קיימא (כנ״ל ב״א דף רפ״ז ד״ה תלת) אף המלכות אחר שנעשתה לקו אמצעי, בין תורה לנביאים, שה״ס ימין ושמאל, הרי גם המלכות כוללת אותם. אשר אש הלבן ה״ס קו ימין. ואש השחור ה״ס קו השמאל. ואש התכלת ה״ס קו האמצעי. אבל התכלת, שהיא עצם המלכות שנעשתה לקו אמצעי, כוללת בתוכה גם יסוד, כנ״ל, והיסוד הכלול בה הוא בחינת ימין שבתכלת, והמלכות עצמה ה״ס השמאל. ומבחינה זו, אע״פ שאנו אומרים שהתכלת הוא קו אמצעי, עכ״ז היא בחינת קו שמאל, מטעם היותה כלול מימין ושמאל, אשר הימין ה״ס היסוד, ועצם המלכות, שהיא התכלת, ה״ס שמאל, כמבואר.
פירוש. כי הביא ב׳ פקודין בשריפת קדשים, שהם לשרוף הקדשים על המזבח, ולשרוף הנותר ממנו עד יום השלישי. ואלו ב׳ מיני שריפות נוהגים גם בנשמות. ושריפת הנותר יורה על בחינות הדינים שהם נקראים מנעולא ומפתחא שהם בחינות המסך דחירק, וכמו כן הם עולים מחמת חטאי התחתונים, ומתדבקים במלכות, שה״ס תכלת. אשר אז התכלת שורפתם ומבטלת אותם. וז״ס שריפת נותר. ויש גם בחינת שריפת קדשים על המזבח, דהיינו שריפת הנשמות, בסוד שהמלאך מיכאל עומד ומקריב אותם, על המזבח של מעלה. ואלו ב׳ מיני שריפות הולך ומבאר לפנינו.