זהר

קלו) בשלשל״ת סלק״א, בשור״ק נחתא. האי איהו חל״ם דסלקא לעילא, והאי איהו חירק דנחתא לתתא, והיינו דרג״א תר״י טעמ״י.

פירוש מעלות הסולם

קלו) בשלשלת סלקא בשורוק וכו׳: ובצורתו של טעם השלשלת רמוז עלייה. ובצורתו של שורוק של שלש נקודות רמוז הירידה. זה הוא היינו השלשלת חולם העולים בו למעלה, וזה הוא היינו השורוק נתקן ע״י חירק שיורד למטה, והיינו מדרגה של שני טעמים, דהיינו מרכא כפולה.
ביאור הדברים: ב׳ המצבים שבהמשכת המוחין לנוקבא דז״א, באחורים ופנים בכללות, נקראים כאן בשם זקף גדול, וזקף קטן, המצב הא׳ שז״א ונוקבא הם בסוד שני המאורות הגדולים, שהלבנה שה״ס הנוקבא היא גדולה כמו ז״א ושניהם יונקים מבינה נקרא זקף גדול. ומצב השני שהוא אחר שנתמעטה למטה מכל מדרגת ז״א ומקבלת כל אורותיה מז״א שה״ס הקו האמצעי נקרא זקף קטן. וכן מבאר כאן בנין ג׳ הקוים של הנוקבא, מג׳ בחינות: א׳ מבחינות הטעמים. ב׳ מבחינת התקיעות שבשופר. ג׳ מבחינת הדינים הנוהגים בג׳ הקוים.
והנה רביעי שבטעמים ה״ס קו ימין חסדים, שזה ראשית תקונה של המלכות שהיא מדת הדין, להכליל אותה ולהמתיקה במדת הרחמים שהיא בינה, ובאור החסדים הוא תפארת דז״א שהיא בינה דחסדים. וזה אמרו תנועה דסליק לה לגבי בעלה דא רביע. והנה נודע כי בעת ההיא היא נכללת בנוקבא שבגופו דז״א, שה״ס הצד השמאל שבו, ונעשו שתיהן נוקבא אחת לז״א, וכשנמשך להם המוחין דימין ושמאל מבינה. לקח ז״א שה״ס הימין שבו, את אורות הימין דבינה, והנוקבא הנפרדת לקחה האורות דקו שמאל דבינה, כמו הנוקבא שבגופו דז״א מחמת שנתחברה עמה לנוקבא אחת. ונודע שאורות דקו ימין דבינה הם חסדים, והאורות דקו שמאל הם חכמה, ולכן אומר ובההוא זמנא אתקרי זקף גדול ואיהי אתקריאת קרית מלך רב, כי בינה נקראת מלך רב ומלכות המקבלת אורות הבינה נקראת קרית מלך רב. ומפרש ובאן איהו זקפא לגביה כלומר באיזה מקום היא עומדת כשהיא זקופה, בתרין נהרות וכו׳ היינו כשהיא נכללת בג׳ קוים של הז״א שלמעלה מחזה שהם חג״ת, ועלייהו אתמר נעימות בימינך נצח שגם נצח שהוא מחזה ולמטה עולה ונכלל בחסד ולכן נאמר בימינך ולא ימינך מאי בימינך דא גדולה היינו חסד שהוא קו הימין דז״א וכל נה״י שלמטה מחזה השייכים למלכות עולים ונכללים בחג״ת ונצח שהוא המקבל תקון קו הימין מחסד, נכלל בו. בההוא זמנא אתקרי זקף גדול מחמת שמקבלת חכמה מקו שמאל דאמא והיא גדולה כמו ז״א.
והנה נודע שבעת שמלכות מקבלת מקו שמאל דבינה, אז ב׳ הקוים של הבינה נפרדים זה מזה, וקו השמאל דבינה מאיר בחכמה בלי חסדים, שאז נמשכים מקו השמאל דבינה ג״ר דחכמה הבאים בדינים קשים והוא חשך ולא אור, כי אין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, ואי אפשר לנו לקבל מן המלכות אלא בעת שהיא כסא לז״א, והיא שתרד למטה מיסוד ז״א ולקבל כל אורותיה מז״א המתוקן בקו האמצעי הממעט את קו השמאל מג״ר לו״ק, שאז היא נקראת זקף קטן הזקיפה היא מטעם הארת ו״ק דחכמה שבה, ונקראת קטן על שם מיעוט הג״ר דחכמה, וזה אמרו, (באות קל״ד) כד נחתת בצדיק דהיינו תחת היסוד דז"א שאז נמצאת החכמה שנותן בה כלולה בחסדים והיא יכולה להאיר, אתקריאת זקף קטן מחמת שמאירה רק בו״ק דחכמה, ולא בג״ר שהם נקראים גדלות. ואומר ומאי איהו תנועה דקא נחית לה, דא תביר שה״ס קו השמאל דז״א, שהוא גבורה, ​ובסדר התקיעות הוא שברים כי תביר בארמית פירושו שברים בלשון הקודש וחוזר ומפרש רביע לימינא ארך אפים על בינונים, האחוזים בקו האמצעי, שהם מקבלים הארת חכמה שנקראת ארוך ונקראת פנים בסו״ה חכמת אדם תאיר פניו, ע״ש שהארת החכמה מלובשת בחסדים דימין, ולכן וביה איהו מאריך בנגינתו. תביר לשמאלא תבירו דחייבא לאלה הרוצים להמשיך מג״ר דשמאל, הנשברים מחמת הדינים הקשים הבאים מקו השמאל כשאינו כלול בחסדים של הימין. ובעת שהנוקבא חזרה להיות נקודה תחת היסוד דז״א אז נכללים בה ג׳ הקוים שבז״א שבבחי׳ הטעמים נקרא הימין רביעי, שמאריכים בו, היינו שמאיר בהארת חכמה ממעלה למטה כטבע קו השמאל, הנכלל בחסדים שבימין. וקו השמאל נקרא תביר מטעם שנשבר ונתמעט מג״ר לו״ק ומאיר ממטה למעלה כטבע החסדים שבימין הנכללים בו. וקו האמצעי ה״ס שלשלת שבטעמים, שהוא המכריע ומייחד ב׳ הקוים ימין ושמאל זה בזה. שה״ס ארוך וקצר, ונעשה משום זה לבינוני הכולל שניהם, וע״כ אינו לא ארוך ולא קצר, ונקרא עמודא דאמצעיתא שה״ס הקו האמצעי.
ובסדר התקיעות הקו הימין ה״ס תקיעה, וזה אמרו (באות קל״ה) חד סליק בתקיעה שקו אחד הימין מאיר בטבעו ממטה למעלה, כטבע החסדים. ומאריך בה ע״י שנכלל מקו השמאל שנקרא ארוך אפשר לו להאיר גם ממעלה למטה, ויש לו ג״ר. וחד נחית לה, היינו הקו השמאל, בשברים דהיינו שמדרגתו מאיר רק בו״ק דחכמה ולא בג״ר ואי אפשר להנוקבא שתאיר בחכמה רק אחר המיעוט וירידתה תחת היסוד דז״א, שמקבלת מקו האמצעי דז״א החכמה כלולה בחסדים, וזה אמרו שלשלת דא תרועה, קשורה דתרווייהו המקשר ומכריע בין הימין והשמאל שהם ארוך וקצר, והוא אינו לא ארוך ולא קצר, וכולל שניהם יחד. דיוקנא דשור״ק דלתתא, היינו בעת שהנוקבא יש בה ג׳ קוים ימין שמאל ואמצע ואינה בזווג עם ז״א הם עומדים בה דוגמת השורוק של ג׳ נקודות זו על גבי זו בקו אחד, (כנ״ל אות צ״ז ובז״ח שיר השירים אות תרט״ז).
וזה אמרו (באות קל״ו) בשלשלת סלקא היינו ע״י הקו האמצעי שה״ס תרועה ושלשלת הנה מתגלה בה קו הימין בכל שלמותו שטבעו הוא לעלות. בשורק נחתא שהוא קו השמאל של המלכות שטבעו לרדת ממעלה למטה, וג׳ נקודות שבה הן בבחי׳ קו אחד זו תחת זו, כתר חכמה למעלה, ובינה תו״מ למטה, ונקודה האמצעית הכלולה בה שהיא מז״א שעלה לבינה היא בסוף כולן.
האי איהו חלם דסלקא לעילא וכו׳, פירוש: ב׳ הנקודות חיריק חולם צורתן שוה, אלא ההפרש ביניהם הוא, כי החולם, עומד למעלה על האותיות שהן הכלים, וזה מורה שהנקודה הרומזת לחכמה אינה מלובשת תוך הכלים שהם אותיות, אלא נמצאת ממעל הכלים, דהיינו בעת שמתגלה במלכות קו ימין לבד, בסוד השלשלת ואין בה רק כתר חכמה, מטעם הסיום החדש שנעשה ע״י עליית המלכות לבינה, שלא נשאר במדרגה רק כו"ח, ובינה תו״מ יצאו מן המדרגה שהם תחת הסיום החדש. ונקודת חירק היא תחת האותיות שהוא המסך הנעשה ע״י התחתון העולה שם למ״ן, ויוצאת עליו קומת חסדים, שבזה נעשה הסיום החדש של החולם לקבוע וקיים תמיד, כי בינה ותו״מ שירדו מן המדרגה בעת שנעשה הסיום החדש חזרו ועלו למעלה מן הסיום החדש ונעשו לקו השמאל, כי ההפרש הזה דימין ושמאל אין פירושו במקום ח״ו כי הרוחני הוא למעלה מן המקום ולמעלה מן הזמן אלא ההפרש שבין ימין ושמאל פירושו שאינם רוצים להתחבר זה עם זה, וימין פירושו אור חסדים, ושמאל פירושו אור החכמה, כי כתר חכמה של המדרגה הנשארים בה בעת קטנות עם אור חסדים, הם מסתפקים באור חסדים זה, גם בעת גדלות, דהיינו גם אחר שירדה המלכות מבינה, משום שאור זה של חסדים לא נפגם ואינם רוצים לקבל את אור החכמה וג״ר שחזרו אל המדרגה עתה עם חזרת בינה ותו״מ אל המדרגה, וע״כ נבחנים כתר וחכמה לקו ימין. ובינה תו״מ אלו שבחזרתם למדרגה הביאו את אור החכמה וג״ר אל המדרגה, אינם רוצים להתחבר עם כתר חכמה, מפני שהם מחזיקים באור החסדים שהיה להם בעת הקטנות, ובינה תו"מ מחשיבים יותר את אור החכמה שהגיע עתה אל המדרגה, וע״כ הם נבחנים לקו שמאל.
ומחמת המחלוקת שבין ב׳ הקוים שאחד רוצה לבטל את השני ולהשליט את עצמו, כי קו ימין המחזיק בחסדים רוצה לבטל את אור החכמה שבקו שמאל ולהשליט את אור החסדים בלבד. וקו שמאל המחזיק באור החכמה, רוצה לבטל את אור החסדים שבקו ימין ולהשליט את אור החכמה, ומסבת המחלוקת הזו שניהם אינם מאירים, כי אור החסדים שבקו ימין חסר מאור החכמה והוא כגוף בלי ראש. ואור החכמה שבקו שמאל הוא חשך לגמרי, מפני שאין אור החכמה יכול להאיר בלי חסדים. ותקון למחלוקת זו נעשה ע״י המסך דחיריק הנעשה ע״י התחתון העולה שם למ״ן בסוד הקו האמצעי, שנעשה עליו זווג מאור העליון ויוצאת קומת חסדים שמצד אחד ממעט המסך הזה את ג״ר דקו שמאל, ומצד שני הוא מרבה את אור החסדים, ובב' אלו הוא מכריח את קו השמאל להתייחד עם הימין, ונמצא אור ו״ק דחכמה של קו השמאל מתלבש בחסדים שבקו הימין, שעתה הוא יכול להאיר, ונשלם קו השמאל. וכן אור החסדים שבקו ימין מתייחד עם החכמה שבקו שמאל, ומשיג בזה אור ג״ר ונשלם קו הימין, הרי נמצא שקו האמצעי שבסוד הזווג שעל מסך דחיריק הוא משלים ב׳ הקוים ימין ושמאל.
וזה אמרו והאי איהו חירק דנחתא לתתא כלומר אע״פ כשהנוקבא אינה בזווג עם ז״א היא יורדת בצורת השורוק של ג׳ נקודות בקו אחד זו תחת זו, אמנם בעת שז״א ומלכות הם פב״פ בקומה שוה אז הז״א מאיר בה התקון של הקו האמצעי שנעשה על המסך דחיריק, והאי איהו חירק דנחתא לתתא שהוא נקודה תחת האותיות והאור נכנס לתוך הכלים שהם האותיות, והיינו דרגא תרי טעמי וזה הוא מדרגה הכוללת ב׳ הקוים ימין ושמאל ששניהם מאירים, המרומזים בשני טעמים של מרכא כפולה הנאמר אצל יעקב אבינו שה״ס הקו האמצעי ויבא לו יין וישת (זהר פרשת בלק אות פ״ה פ״ו עיי״ש בסולם מאמר הינוקא).