זהר

קלה) החיים אינון אבא ואימא דאינון י״ה, י׳ איהו חכמה. ומנא לן דאתקרי חיים, כמה דאת אמר החכמה תחיה בעליה, ה׳ ביה אימא עלאה, מנא לן דאתקרי חיים, כמה דאת אמר עץ חיים היא ודאי ותרווייהו כי חיים הם למוצאיהם.

פירוש מעלות הסולם

קלה) החיים אינון אבא וכו׳: המוחין שהם נקראים חיים הם אבא ואמא, שה״ס חכמה ובינה, שהם י״ה שבשם הוי״ה, י׳ היא חכמה אבא, שואל ומאין לנו שחכמה נקראת חיים, ומשיב, כמו שאתה אומר החכמה תחיה בעליה. ה׳ ראשונה שבשם, בה האם העליונה היינו בינה, שואל ומאין לנו שנקראת חיים, ומשיב, כמו שאתה אומר עץ חיים היא ודאי שקאי על ז״א בעת שמקבל המוחין מבינה, ושניהם היינו ב׳ מוחין הבאים מאבא ואמא. עליהם כתוב כי חיים הם למוצאיהם.
פירוש: נודע שחכמה ובינה נקראים בכל מקום אבא ואמא, הטעם הוא, כי המלכות שממנה נבראו העולמות מבחינתה עצמה אינה ראויה לקבל אור העליון, כי צמצום הא׳ והמסך רוכבים עליה שלא תקבל את אור העליון, וכדי לקיים העולמות שיוכלו לקבל אור העליון העלתה בינה אליה את המלכות שעי״ז קבלה בינה לתוכה את הדינים של המלכות, ונסתלקו ממנה ג׳ הראשונות, שמחמת זה קבלה המלכות שבבינה בחינת הכלים והקטנות של הבינה, ואח״כ כשירדה המלכות מן הבינה וחזרו אליה ג׳ הראשונות קיבלה המלכות המוחין דג״ר של הבינה, ומן המלכות מקבלים כל העולמות, (עי׳ בסזלם זהר בראשית א׳ דף ז׳ ד״ה וכבר).
ונמצא שבינה קבלה אליה את מלכות עם הדינים שלה, ומיעטה את עצמה, כדי שהמלכות תוכל לקבל מוחין וקיום, וע״כ נעשה בינה אל המלכות כמו אם בסו״ה כי אם לבינה תקרא, ומלכות היא בתה, וענין עליית המלכות לקבלת המוחין מבינה וירידתה, נבחן כמו הריון ולידה, ומתוך שחכמה ובינה הם בזווג, ואין בינה בלי חכמה, אלא שאבא הוציאה אותה לחוץ, וחזרה אל החכמה ע״כ נשתנה שמם של חכמה ובינה לאבא ואמא, אל הזו״ן, משום שכל טרחתם ומיעוטם אינו אלא לצורך קיום המוחין לז״א ומלכות שהם ביניהם, בדומה לאב ואם שכל יגיעתם הוא לצורך בניהם (אדרא זוטא אות ע״ד עיי״ש בסולם מאמר אבא ואמא שהם חו״ב) וזה אומרו החיים אינון אבא ואימא דאינון י״ה וכו׳, שנתקנו להיות בסוד אב ואם להשפיע מוחין דחיים אל זו״ן ולעולמות בי״ע, שלולא זה לא היו מתקיימים.