קלד) גם בחי' זו נקראת אור, כי הראשונה נקרא אויר, ועתה חסר ממנו י' דאויר כנ"ל, כי בחי' ראשונה הוא י' דהוי'ה מ' דצלם, וזהו הב', נקרא ה' כנ"ל, אור דאשתאר מאויר.
קלד) אור, כי הראשונה נקראת אויר, ועתה חסר ממנה י' דאויר, כי בחי' הראשונה היא יוד דהוי'ה ם' דצלם, וזהו הב' נקרא ה', והוא אור דאשתאר מאויר. סובב על מ"ש בזוהר בראשית דף ט"ז ע"ב, וז"ל "דהא א"ס בקע מאוירא דיליה וגלי האי נקודה י', כיון דהאי י' אתפשט, מה דאשתאר אשתכח אור" ע"ש. פירוש: כי ע"י עלית ה"ת בעינים, ירדה המדרגה מבחינת אור של ג"ר לבחינת אויר שה"ס רוח, הנקרא ו"ק, שז"ס הקטנות דכל הפרצופים כנודע. ולעת הגדלות, הפרצוף עולה למ"ן, ומעורר הזווג דע"ב ס"ג העליונים, וממשיכים אור חדש מא"ס ב"ה, הבוקע לפרסא ומעלה אח"פ שנפלו, בחזרה למדרגתם כבתחילה, ואז מתגלים הג"ר של הפרצוף, כנודע. וזה אמרם "דהא א"ס בקע מאוירא דיליה וגלי להאי נקודה י'". כלומר שאור הזווג בוקע ומבטל להפרסא דצמצום ב', וחוזר ומתגלה נקודת הי' שפירושה בחינת המסך דצמצום א' לבד, שה"ס קומת ע"ב, הנקראת י' ראשונה דהוי'ה, שאור הזה מוריד הה"ת למקומה, ומחדש אור הג"ר בפרצוף כנודע.
והנה הגילוי הזו דהארת ג"ר וחכמה, נוהגת רק בישסו"ת, אבל לא באו"א עלאין. כי או"א עלאין נשארין בבחינת אויר, דהיינו באור דחסדים, אפילו לאחר שהשיגו גדלותם כנ"ל (דף א' ע"א ד"ה והיא הנקראת אויר). כי זה כל ההבחן בין י' דהוי'ה, לבין ה"ר דהוי'ה, כי י' דהוי"ה, שה"ס או"א עלאין, נשארים תמיד בחסדים מכוסים, אפילו בגדלותם. וה"ר דהוי'ה, שהיא ישסו"ת, מתגלה בהם חכמה בעת הגדלות. וזה אמרו "כי הראשונה נקרא אויר, ועתה חסר ממנה י' דאויר וכו' והוא אור דאשתאר מאויר". כלומר, אותו יוד היורדת מאויר לעת גדלות, ונעשה אור, הנה היא ניכרת רק בבחינה השניה, שהיא ל' דצלם, כי עי"ז חוזרת להיות בחינת אור חכמה. אבל בראשונה, שהיא ם' דצלם, אין היוד נחסרת מאויר לעולם, כי היא או"א עלאין, ונשארת בבחינת אויר גם בעת גדלות. וזה שמסיים "וזהו הב' נקראת ה', והוא אור דאשתאר מאויר". דהיינו כמבואר, שענין יציאת הי' מאויר וחזרתה לבחינת אור, נגלה רק בבחינה השניה שהיא ה"ר דהוי'ה ובחינת ישסו"ת, אבל לא בראשונה, שהיא ם' ואו"א.