זהר

קלד) ויסע מלאך האלהים וגו'. עד לא אשתכח אוירא דכיא, ולא נהירין, אבנין נקיבן הוו סתימאן. תלת רוחין דכלילן בתלת, הוו שקיען. ומיין סתימן תחות נוקבי. בשבעין ותרין אתוון אתהדרו לאתרייהו אינון אבנין.

פירוש הסולם

קלד) ויסע מלאך האלקים וגו': (מתניתין) מטרם שנמצא אויר הטהור, ולא האיר, היו האבנים הנקובות, סתומות. ג' רוחות הכלולים בג' היו שקועים. ומים היו סתומים תחת הנקבים. בשבעים ושתים אותיות חוזרות למקומם אלו האבנים.
ביאור הדברים. כבר ידעת סדר יציאת האורות בסוד ג' נקודות חולם שורק חירק, (כמ"ש לעיל דף ט"ו ד"ה ההוא) שמתחילה עולה המלכות לבינה, מתחת החכמה שלה, ואז נופלים בינה ותו"מ שלה למטה ממדרגתה, דהיינו לז"א, והיא נשארת רק בב' ספירות כו"ח, ובב' אורות רוח נפש, שזה נבחן שנתנקבה הבינה, שלא נשאר בה אלא אור נקבה המאיר ממטה למעלה, וע"כ מכונות הספירות שלה בשם אבנין נקובין. וז"ס נקודת החולם.
ואח"כ, ע"י הארת ע"ב ס"ג דא"ק, חוזרת המלכות ויורדת מן הבינה למקומה, ואז חוזרים הבינה ותו"מ ועולים מז"א אל הבינה, ושוב נשלמה הבינה בה' ספירות כח"ב תו"מ, ובה' אורות נרנח"י, ונסתמו הנקבים, כי נתבטלה הנוקביות שבה, אבל האורות סתומים, מחמת חסרון חסדים, שאין החכמה יכולה להאיר בלי התלבשות החסדים. וז"ס נקודת השורק.
וז"ש עד לא אשתכח אוירא דכיא ולא נהיר, דהיינו מטרם שנגלו החסדים השלמים המכונים אוירא דכיא, להלביש את החכמה שבקו השמאל של הבינה, אבנין נקיבן הוו סתימאן, דהיינו שנסתמו הנקבים, מחמת חזרת הבינה ותו"מ למדרגתם, וכבר היתה יכולת להאיר ממעלה למטה בבחינת אור זכר, אבל גם האורות נסתמו בה, כי אין החכמה מאירה בלי חסדים.
ונודע, שבעת שהבינה מעלה אליה את הבינה ותו"מ שלה מתוך ז"א, עולים עמהם אליה, גם חג"ת דז"א המלבישים בינה ותו"מ האלו. ואז כשז"א היא בבינה, נבחן ז"א, לג' רוחין דכליל בג', ג' רוחין, היינו חג"ת דז"א, שספירותיו בסוד רוח. דכליל בג', היינו בבינה ותו"מ דבינה שהם מלבושים עליהם וז"ש, תלת רוחין דכלילן בתלת הוו שקיען, שהארתם לא היתה ניכרת, כי אם היתה ניכרת הארת החסדים שבז"א, אז היתה החכמה מתלבשת בחסדים, והאבנין דבינה לא היו סתומים. וז"ש ומיין סתימן, שהחסדים דז"א היו סתומים תחות נוקבי, כלומר, אע"פ שיש בז"א בחינת נוקבא, דהיינו המסך דחירק, שעליו מתגלה אח"כ אור החסדים אבל עתה היו המים סתומים, כי כל בחינת ז"א היתה שקועה כנ"ל. אלא אח"כ מתעורר ז"א עם מסך דחירק שבו ומעלה מ"ן, ומוציא החסדים להלביש את החכמה. וז"ש בשבעין ותרין אתוון אתהדרו לאתרייהו אינון אבנין, שבע"ב אותיות שבפסוק ויסע, שה"ס קו ימין (כמ"ש להלן אות קל"ה) שהן גילוי החסדים, מתלבשת החכמה שבקו שמאל דבינה בחסדים האלו, ואבנין סתימאן שבה, חוזרים למקומם, דהיינו שנפתחה הארתם.