זהר

קלד) דתנינן, כל יומוי דדוד, אשתדל לאתקנא כורסיה, ולאנהרא אנפהא, בגין דיגין עליה ואיתנהיר תדיר נהורא תתאה בנהורא עלאה, למהוי כלא חד. וכד אתא שלמה, אשכח עלמא שלים, וסיהרא דאתמליא, ולא אצטריך לאטרחא עלה לאנהרא.

פירוש הסולם

קלד) דתנינן, כל יומוי וכו': שלמדנו, כל ימיו של דוד השתדל לתקן את הכסא, שהוא מלכות, ולהאיר הפנים שלה באור הבינה כדי שתגין עליה, והאיר תמיד את אור התחתון, שהוא מלכות, באור העליון, שהוא בינה, שתהיינה הכל אחד. דהיינו שהמלכות תעלה לבינה, שאז הן אחד. וכשבא שלמה, מצא עולם, שהוא המלכות, שלם, והלבנה שהיא המלכות שנתמלאה. דהיינו שכבר עלתה המלכות לבינה, ונשלמה ונתמלאה שם בכל אורותיה, ולא היה צריך עוד להטריח עליה להאיר אותה.