זהר

קלד) ר' שמעון ארים ידוי בצלו לקב"ה, וצלי צלותיה, לבתר דצלי צלותיה, אתו ר' אלעזר בריה, ור' אבא ויתבו קמיה. עד דהוו יתבי קמיה, חמו חד נהירו דיממא דאתחשך, ואשתקע חד צנורא דשלהובא דאשא גו ימא דטבריה, ואזדעזע כל ההוא אתר.

פירוש הסולם

קלד) ר' שמעון ארים ידוי וכו': ר"ש הרים את ידיו בתפילה לפני הקב"ה והתפלל תפלתו, לאחר שהתפלל תפלתו באו ר' אלעזר בנו ור' אבא וישבו לפניו, בעוד שהיו יושבים לפניו, ראו אור אחד של היום שנחשך, וצנור אחד של אש לוהט, כלומר קילוח של אש לוהט. נשקע בתוך הים של טבריה, וכל מקום ההוא נזדעזע.