זהר

קלד) וירח את ריח בגדיו ויברכהו. ת"ח, וירח את ריח הבגדים לא כתיב, אלא ריח בגדיו, כד"א עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. ד"א וירח את ריח בגדיו ויברכהו. דכיון דאלביש לון יעקב, סליקו ריחין בההיא שעתא, ועד דלא ארח ריחין דלבושיה, לא ברכיה, דהא כדין ידע דאתחזי הוא לאתברכא, דאי לא אתחזי לאתברכא, לא סליקו כל הני ריחין קדישין בהדיה, הה"ד וירח את ריח בגדיו ויברכהו.

פירוש הסולם

קלד) ​וירח את ריח בגדיו ויברכהו: בוא וראה וירח את ריח הבגדים לא כתוב, אלא ריח בגדיו, והוא כמו שאתה אומר, עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. פירוש. מקרא זה נאמר על ז"א, (כנ"ל לך ק"ו ד"ה בעי ע"ש) שה"ס קו אמצעי, והוא מגביל את הארת החכמה שתאיר בסוד ריח, דהיינו ממטה למעלה (כנ"ל נח דף פ"ג ד"ה דהא) וע"כ אומר הכתוב ריח בגדיו דהיינו אחר שלבשם יעקב, שהוא קו אמצעי, אבל מטרם שלבשם לא העלו ריח.
ד"א וירח את ריח וגו': כיון שלבשם יעקב העלו ריחות באותה שעה. וכל עוד שיצחק לא הריח את ריח הלבושים לא ברכו, כי אז, כשהעלו ריח, ידע שהוא ראוי להתברך, כי אם לא היה ראוי להתברך לא עלו כל אלו ריחות הקדושים עמו, וזהו שכתוב, וירח את ריח בגדיו ויברכהו.