זהר

קלד) אמר ר' יוסי למה לן לאטרחא כולי האי, קרא שלים הוא, דהא בהאי ליליא, זווגא עלאה קדישא אתער ואשתכח, הה"ד, הוא הלילה הזה ליי' שמורים, מאי שמורים. תרי, זווגא דסיהרא בשמשא. לכל בני ישראל לדורתם, דהא מכאן ולהלאה, אתאחדו ואתקשרו בקשורא דשמא קדישא, ונפקו מרשותא אחרא. בגיני כך בארבעה עשר, מתקני גרמייהו, ומבערי חמץ מבינייהו, ועיילי ברשותא קדישא, וכדין מתעטרי חתן וכלה, בעטרוי דאימא עלאה, ובעי בר נש לאחזאה גרמיה דאיהו בר חורין.

פירוש הסולם

קלד) א"ר יוסי למה וכו': אר"י, למה לנו להטריח כל כך. מקרא שלם הוא, שבלילה הזה, נתעורר זווג עליון קדוש ונמצא. ז"ש, הוא הלילה הזה לה' שמורים. מהו שמורים, שאומר לשון רבים. ומשיב, שסובב על שנים, שהם זווג הלבנה והשמש. שהם מלכות וז"א. לכל בני ישראל לדורותם. היינו, שמכאן ולהלאה נתאחדו ונתקשרו, ישראל, בקשר השם הקדוש, ויצאו מרשות אחרת. משום זה, בי"ד, מתקנים את עצמם ומבערים חמץ מביניהם, ונכנסים ברשות הקדושה, ואז מתעטרים חתן וכלה, דהיינו ז"א ומלכות, בעטרות של אמא עלאה, שהיא בינה, וצריך אדם להראות עצמו שהוא בן חורין. כי מוחין דאמא עלאה נק' חירות.
ביאור הדברים. כי חידוש הלבנה יורה על מיעוט הירח, שהיא המלכות. שאז יש אחיזה לקליפות בה, כנ"ל, וז"ש (באות קל"ב) דהא בחדתותי דסיהרא זינין בישין משתכחין וכו', ונמשך זה עד זמן זווג הגדול, שהמלכות מזדווגת עם השמש פב"פ עד שלא ניכר שום מיעוט בה, שעל זה מורה, שלמות הלבנה בליל ט"ו לחדש, שאין בה פגם. וז"ש, ובשעתא דזווגא דסיהרא אשתכח וכו', כדין כתיב ליל שמורים הוא לה', דהא זווגא קדישא אשתכח. ומלמדנו בזה, שיש זווג ז"א ומלכות בליל פסח, בתכלית השלמות, עד שאין בה מיעוט. שזה רק בשעה שהמלכות עולה לאמא עלאה, וז"א לאבא עלאה. מה שאין כזה בכל הימים טובים, ואפילו ביום. ולומד זה מכח שקראה התורה ליל ט"ו בניסן בשם ליל שמורים. זה יורה שהמלכות היא במלואה כמו הלבנה בליל ט"ו, והיא שמירה מכל הקליפות. מחמת זווג הגדול דזו"ן במקום או"א.
ור' אחא לומד זה, (באות קל"ג) שיש זווג הגדול דזו"ן בליל פסח, משום שצותה התורה השבתת שאור ועשית קרבן פסח בי"ד, שלא מצינו כזה בשום ערב יו"ט. ע"כ משמע מזה, שהוא הכשרה לזווג שבלילה. וז"ש בג"כ תקונא דכלה בההוא יומא, שמכשירים ומתקנים את המלכות בהשבתת שאור ועשית הפסח, משום, ובליליא אשתכח ישובא דביתא, דהיינו הזווג דזו"ן. וכן אומר, בגין כך ישראל קדישין מתקנין לון ביתא כל ההוא יומא וכו'. שמכאן משמע שיש זווג בליל פסח.
ור' יוסי אומר (באות קל"ד) למה לן לאטרחא כולי האי, כדי ללמוד שיש זווג הגדול בליל פסח. קרא שלים הוא, דהא בהאי ליליא זווגא עלאה קדישא אתער ואשתכח, וכו', מאי שמורים תרי, וכו' שלומד זה, ממה שהכתוב קורא את הלילה שמורים בלשון רבים, שזה יורה, תרי זווגא דסיהרא בשמשא. דהיינו ז"א ומלכות. וז"ש, וכדין מתעטרי חתן וכלה בעטרוי דאמא עלאה, דהיינו שהמלכות עולה אז לאמא עלאה וז"א לאבא עלאה. שאין עוד זווג עליון כזה אלא בליל פסח בלבד.