זהר

קלד) ת״ח כתיב ותצא אש מלפני יי׳ ותאכל על המזבח את העולה. א״ר יהודה, דא אוריא״ל, דאתחזי בשלהוביתא דאשא על מדבחא, כמה דאתמר רביע על קרבנא. וכדין חדוותא הוה בכלא, דהא אתקבל ברעווא, כמה דכתיב, וירא כבוד יי׳ אל כל העם. ואי לא הוה ערבוביא דבני אהרן, מן יומא דנפקו ישראל ממצרים, לא אשתכח רעוא הכי לעילא ותתא.

פירוש הסולם

קלד) ת״ח כתיב ותצא וכו׳: בוא וראה, כתוב, ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל על המזבח את העולה. אמר ר׳ יהודה, זה הוא אוריאל, שנראה כשלהבת אש על המזבח. כמו שלמדנו, שהיה רובץ על הקרבן. ואז השמחה היתה בכל, כי נתקבל ברצון. כמ״ש, וירא כבוד ה׳ אל העם. ואם לא היה, ביום הזה, הבלבול של מיתת בני אהרן, הנה מיום שיצאו ממצרים לא היתה נמצאת נחת רוח כזו למעלה ולמטה.