קלג) וגם שרשו אינו רק ל' לבדה של צלם, שהוא רומז אל ס"ג תבונה, והם ג' יודין שבס"ג, שהם גימטריא ל' דצלם, והם ג' יודי"ן אלו ג"ס נה"י דתבונה כי הם הנגלין, לא המוחין עצמן.
קלג) שרשו אינו רק ל' לבדו של צלם, שהוא רומז על הס"ג תבונה וכו', ג' ספירות נה"י דתבונה, כי הם הנגלין, לא המוחין עצמן. כמ"ש לעיל שם' היא בחינת או"א עלאין של התבונה הג' עד החזה שלה. ול' היא בחינת ישסו"ת דתבונה ג' שמחזה ולמטה שלה, שהם ג' ספירות נה"י דתבונה הג'. וע"כ בחינת הם' היא ד' יודין דהוי'ה דע"ב, ואמא היא אהי'ה דיודין, כמו או"א הכוללים. אבל נה"י דתבונה זו, שהיא ל' דצלם, היא הוי'ה דס"ג, כמו ישסו"ת הכוללים. וההבחן שביניהם הוא, שבאו"א עלאין החסדים מכוסים, וחו"ג שבהם אינם מתיחדים לעלות ולהכות בחו"ב שבהם, ולהוציא ההארת חכמה לחוץ, וע"כ הם ד' מוחין. אבל בנה"י דתבונה שהם ישסו"ת, החסדים מתגלים בהארת חכמה, וחו"ג שבהם מכים בחו"ב, ומגלים הארותיהם בתוך החסדים, וע"כ נחשבים החו"ג למוח אחד, שנקרא דעת. וזה אמרו "כי הם הנגלין, ולא המוחין עצמם". שאע"פ שהמוחין עצמם הם ד', כי החסד וגבורה שבהם אינם נעשים לאחד, מתוך שבאים מאו"א עלאין. מ"מ לאחר שיורדים לנה"י דתבונה שהם ישסו"ת, נעלם כח הכיסוי שבהם, ונה"י של התבונה שולטים, והמה מיחדים את החו"ג לגלות הארת חכמה בחסדים, ונעשים שניהם מוח אחד.