זהר

קלב) וביה הבקר אור, דאתמר ביה ותורה אור, והאי איהו אור דאתמר ביה ולכל בני ישראל היה אור, ואיהו פסח, דרועא ימינא, וביה עתידין ליגאל.

פירוש מעלות הסולם

קלב) וביה הבקר אור וכו׳: ובו היינו בהתגלות אור החסד נאמר הבקר אור, שנאמר בו ותורה אור, שה״ס המוחין דחיה המאירים בז״א הנקרא תורה וזהו האור שנאמר בו, ולכל בני ישראל היה אור. והוא האור של פסח, דהיינו האור של גאולת ויציאת ישראל ממצרים, מזרוע הימנית שהיא חסד, ובו עתידים להגאל. כמ״ש חז״ל בניסן נגאלו. ובניסן עתידים להגאל.
ביאור הדברים: הנה נתבאר בזהר בראשית ב׳ (אות קע״ד) בפסוק וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, אשר במעשה בראשית נברא היסוד והשורש לכל מה שעתיד לבא ולהתחדש בעולם אחר כך, וכלל הקב"ה לראות את כל העתיד לבא בעולם בכל הדורות, עד גמר התקון. ונמצא סו״ה ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, הוא יסוד ושורש של גמר התקון העתיד לבא אחר השתא אלפי שני, שהם סוד ששת ימי המעשה, שהם שש ספירות של ז״א. ויום השביעי ה״ס האלף השביעי שהוא מלכות, ונודע שענין גמר התקון סובב רק על מלכות דמלכות, שהיא עצם המלכות שאין לה תקון במשך שתא אלפי שני, בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, ונמצא שמלכות דמלכות זו, ה״ס התכלית שבשביל גילויה נבראו כל מעשה בראשית שבששת הימים. וז״ס שז״א ומלכות ה״ס פרט וכלל, שששת ימי בראשית וכן בחינת שתא אלפי שני הם פרטים המתגלים בזה אחר זה. ויום השביעי ה״ס המלכות בה מתגלה השלמות של כל הפרטים בבת אחת, שהוא בחינת גמר התקון שמתקבל מכל פרטי הבריאה שבששת ימי בראשית, וז״ס שאומרים אתה קדשת את יום השביעי לשמך היינו בשביל מלכות שנקראת שם, תכלית מעשה שמים וארץ כי בה היא בחינת התכלית מכל פרטי הבריאה שבשמים וארץ שבששת ימי המעשה וברכתו מכל הימים היינו שבו שורה בבת אחת הברכות של כל הימים. וכן וקדשתו מכל הזמנים שכל הופעות אור הקדושה שבכל הזמנים מתגלים ביום השביעי בבת אחת, הרי שששת הימים הם פרט, ויום השביעי הוא כלל דהיינו התכלית של ששת הימים, ומבחינה זו נאמר ויכל אלהים ביום השביעי, כי יום השביעי הוא קבלת התכלית.
וזה אמרו (באות ק״ל) וכלא אתכליל בשביעית דאיהי מלכות כי היא התכלית והכלל של כל ששת ימי בראשית, השביעי שעליו נאמר ויכל אלהים ביום השביעי, ה׳ ודאי בכל שביעיות כלילא, כי היא שלימו דכלא, שזולת או״ח הבא ממנה לא היה ניכר שום אור, לכן היא כלולה בכולם, ואיהי ה׳ דיום הששי, המורה על השלמות של ששת ימי בראשית, שה״ס הבנין של זו״ן, והנוקבא נתחברה בדכר בחבור אחד, שהיא ה׳ בששי. יום דא צדיק, עליה אתמר והיה ה׳ למלך על כל הארץ וגו׳, דהיינו היום שהוא לא יום ולא לילה, וכאור יום תאיר חשכת לילה, וכל זה כלל הקב״ה במעשה בראשית שהוא יסוד ועיקר לכל מה שיבוא ויתחדש לעתיד.
וזה אמרו (באות קל״א) איהו יום הששי ויום השביעי יום דכלהו יומין והוא כנ״ל, שיסוד הוא הספירה הששית בעת שמאיר בחסדים לבד, והוא הספירה השביעית בזמן שממשיך הארת ג״ר, ועליה אתמר ח״י ה׳ היינו יסוד, שנקרא ח״י כנודע, שכבי בעת המשכת החסדים בסוד כל הכורע כורע בברוך, שהוא יסוד הנקרא ברוך. עד הבקר, ודא הוא בקר דאברהם וכו׳ וישכם לפורקנא דהיינו שימשיך המוחין דג״ר מחכמה דימין מאו״א עלאין שנקראים בקר דאברהם. וביה הבקר אור דאתמר ביה ותורה אור בסוד כל הזוקף זוקף בשם, שהם המוחין דגדלות ב׳ שהם מוחין דחיה, המקובלים בז״א הנקרא תורה ונקרא הוי״ה. והאי איהו אור דאתמר ביה ולכל בני ישראל היה אור ואיהו פסח דרועא ימינא, שהם המוחין הגדולים שנתגלו להוציא את ישראל ממצרים, וביה עתידין ליגאל. בסוד הכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.